מאמרים | מנשה מלך יהודה

מנשה מלך יהודה

​מנשה מלך יהודה (709- 642 לפנה"ס)
כותב המאמר: המדריך אליהו אהרון
 
* מְנַשֶּׁה היה מלך יהודה בשנים 697 לפנה"ס עד 642 לפנה"ס. הוא בנם של חזקיהו בן אחז וחפצי-בה, בתו של הנביא ישעיהו בן אמוץ.
* על פי המקרא, עלה לכס המלוכה כאשר היה בן 12 בלבד. מה שגרם לו כנראה להיות מושפע משרי הארמון.
''בֶּן-שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, מְנַשֶּׁה בְמָלְכוֹ, וַחֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם; וְשֵׁם אִמּוֹ, חֶפְצִי-בָהּ. וַיַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה--כְּתוֹעֲבֹת, הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהוָה, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
* הוא ירש ממלכה קטנה ומשועבדת עקב הכישלון שנחל אביו, המלך חזקיהו, במרד נגד אשור.
* הן מתיאורי התנ"ך והן ממקורות אשוריים ואחרים אנו לומדים, כי בתקופת מלכותו הגיעה יהודה לשפל מבחינה צבאית, מדינית, תרבותית ודתית.
* באותה עת גבלה יהודה בצפון ובצפון מערב באימפריה האשורית שהייתה בשיא כוחה. בקרבתה חיו שארית תושבי ממלכת ישראל שלא גלו, ועמים שונים שהוגלו לשומרון על ידי האשורים.
* ספרי מלכים וירמיהו תולים בחטאי מנשה את חורבן ירושלים והמקדש שאירע, כ – 60 שנה לאחר מותו. דוגמא מצוינת לשיטת הגמול הקיבוצי לדורות, שנהגה בימי בית ראשון בישראל (מלכים ב', כ"ד 3, ירמיהו, ט"ו 4 ועוד).
* מלבד המקורות המקראיים, מוזכר מנשה פעמיים בכתובות האשוריות "מנשה מלך יהודה (Menasî/Ninsi šar Iaudi)", האחת ב"מנסרת נינוה א" של אסרחדון, והשנייה באנאלים של אשורבנפל.
* מנשה היה המלך ששלט הכי הרבה זמן בהיסטוריה של עם ישראל, 55 שנים.
 
 
פעולותיו של מנשה
 
* בתקופת מלכותו הארוכה העניק מנשה גושפנקא ממלכתית לפולחן אלוהי הנכר, והכניסם לתוך תחומי בית המקדש למרות התנגדות הנביאים. ייתכן כי הסיבה למעשיו של מנשה היה מצבה של ממלכת יהודה, שכאמור הייתה בשנים אלה בשפל המדרגה, מצבה הכלכלי היה בכי רע, ומנשה הפך וסאל של ממלכת אשור.
* נקודת מבט שונה ניתן למצוא בספר "ראשית ישראל" של פרופסור ישראל פינקלשטיין. בספר זה מתוארת תקופת מנשה כתקופה בה שוקמה יהודה מההרס של מסע סנחריב מלך אשור בתקופת חזקיהו. בנוסף, מתוארת שם תקופת מנשה כתקופה של פיתוח קשרי מסחר שונים ורחבים עם ארצות רבות כגון ערב, התפשטות ההתיישבות היהודאית בכיוון דרום ושכלול שיטות ייצור וארגון כלכלי.
* גם תיאור מנשה בתנ"ך כמי ששפך "דם נקי" מקבל אפשרות של חלק מתמונת המאבקים הפנימיים שהיו בימיו בענייני דת.
* מקובל להניח שאיפשר ואף קידם חדירתה של תרבות אשורית כחלק ממערכת היחסים ההדוקה שקיים עם שליטי אשור, ובמיוחד המלכים סנחריב ואסרחדון. כגמול על שירותיו לאשור העביר אסרחדון לידי יהודה חלק מאזור השומרון.
 
יחס המסורת למנשה- חטאי מנשה
 
* המקרא אינו מוסר מידע על מצבה המדיני של ממלכת יהודה בימי מנשה ולא על מדיניותו אך הוא מתמקד בחטאיו הדתיים הרבים כלפי ה': "וַיָּשָׁב, וַיִּבֶן אֶת-הַבָּמוֹת, אֲשֶׁר אִבַּד, חִזְקִיָּהוּ אָבִיו; וַיָּקֶם מִזְבְּחֹת לַבַּעַל, וַיַּעַשׂ אֲשֵׁרָה כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיִּשְׁתַּחוּ לְכָל-צְבָא הַשָּׁמַיִם, וַיַּעֲבֹד אֹתָם. וּבָנָה מִזְבְּחֹת, בְּבֵית יְהוָה, אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה, בִּירוּשָׁלִַם אָשִׂים אֶת-שְׁמִי. וַיִּבֶן מִזְבְּחוֹת, לְכָל-צְבָא הַשָּׁמָיִם, בִּשְׁתֵּי, חַצְרוֹת בֵּית-יְהוָה. וְהֶעֱבִיר אֶת-בְּנוֹ, בָּאֵשׁ, וְעוֹנֵן וְנִחֵשׁ, וְעָשָׂה אוֹב וְיִדְּעֹנִים: הִרְבָּה, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה—לְהַכְעִיס. וַיָּשֶׂם, אֶת-פֶּסֶל הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָשָׂה--בַּבַּיִת, אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה אֶל-דָּוִד וְאֶל-שְׁלֹמֹה בְנוֹ, בַּבַּיִת הַזֶּה וּבִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, אָשִׂים אֶת-שְׁמִי לְעוֹלָם (מלכים ב', כא')
"וַיֶּתַע מְנַשֶּׁה אֶת יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם: לַעֲשׂוֹת רָע מִן הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הִשְׁמִיד ה' מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברי הימים ב', ל"ג, ט').
 
חטאיו של מנשה כוללים (על פי ספר מלכים ופרשנויות שונות):
* ביטול תיקוני הפולחן שביצע אביו חזקיה;
* החדרת פולחן הבעל והאשרה ליהודה והצבת פסל האשרה בין כותלי בית המקדש (מלכים ב', כ"א, ז');
* הנהגת עבודת "צבא השמים" ביהודה ואף בניית מזבחות לפולחן זה בחצרות בית המקדש;
* פנייה לאובות וידעונים;
* מחיקת שם ה' מספרי התורה;
* בעילת אחותו;
* העברת בנו באש (עבודת אלילים בשם מולך) ושאר חטאים, בניגוד גמור לחוקי התורה, במיוחד בספר דברים. 
* מיוחס לו גם שפך דמים רב ומעשי רצח שונים, ביניהם לפי חז"ל אף הרצח של סבו, הנביא ישעיהו.
* גם בספר מלכים וגם בספר דברי הימים נזכרים חטאיו הרבים של מנשה, והתנ"ך תולה בחטאיו את חורבן הבית הראשון.
* דברי הימים ב', ל"ג פסוקים 10- 18 מציינים, כי בגלל חטאי מנשה יבוא חורבן על ירושלים. העיר תחרב כשם שחרבה שומרון בימי אחאב. המספר מביא דימוי מעולם ניגוב החומוס: ירושלים תמחה מעל פני האדמה כשם שהאדם האוכל מנגב את צלחתו משארית הארוחה. ה' ייטוש את תושבי יהודה, "שארית נחלתי" שנותרו לפליטה בארץ לאחר הגליית עשרת השבטים, וייתן אותם ביד אויביהם.
דבר אחד ברור: התנ"ך רוחש כלפי מנשה שנאה עזה. מנשה חטא אינספור חטאים, כולם חמורים ובלתי נסלחים מבחינת הסיפור המקראי: הוא פעל בניגוד לדרכי אביו, החזיר את הפולחן האלילי ואפילו החדיר אותו אל בית המקדש עצמו. כמו כן מואשם מנשה בכך ששפך ''דם נקיים'', כלומר הביא למותם של חפים מפשע. מבחינת הסופר אין מלך גרוע ממנשה וההוכחה לכך היא ביחסו לו את קריסתה של ממלכת יהודה כולה. כלומר, על אף שהממלכה, לרבות ירושלים ובית המקדש, נחרבו כחמישים ושבע שנים לאחר מות מנשה, מטיל עליו הסופר התנ''כי את האחריות המוחלטת לשואה הזאת.
* חז"ל מוסיפים ומספרים כי הוא הרג את סבו ישעיהו הנביא (בבלי יבמות מט, ט(  וכי הקים פסל כבד ביותר שעמד על אלף איש, ובכל בוקר הציב את הפסל כדי שימותו האנשים שתחתיו  (בבלי סנהדרין קג, ט).
 
 
תשובתו של מנשה
 
* ספר דברי הימים כולל תוספת שלא סופרה בספר מלכים, לפיה מנשה חטא כנגד אשור. הוא נלקח בשבי ונאסר בבבל (עובדה מוזרה בפני עצמה: מדוע לא באשור?) שם נשא תפילה לאלוהי ישראל והתוודה על חטאיו.
" וַיָּבֵא יְהוָה עֲלֵיהֶם, אֶת-שָׂרֵי הַצָּבָא אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר, וַיִּלְכְּדוּ אֶת-מְנַשֶּׁה, בַּחֹחִים; וַיַּאַסְרֻהוּ, בַּנְחֻשְׁתַּיִם, וַיּוֹלִיכֻהוּ, בָּבֶלָה: וּכְהָצֵר לוֹ--חִלָּה, אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהָיו; וַיִּכָּנַע מְאֹד, מִלִּפְנֵי אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו: וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו, וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ, וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלִַם, לְמַלְכוּתוֹ; וַיֵּדַע מְנַשֶּׁה, כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים". (דברי הימים ב, לג)
*בבבל הכניסוהו לדוד נחושת שאש מוסקת תחתיו. בייסוריו הרבים הזכיר את שמות הע"ז, ומשלא נענה, החל לקרוא לה'. בשעת תפילתו, מלאכי השרת סתמו את חלונות הרקיע על מנת שתפילתו לא תגיע לכסא הכבוד, ולכן הקב"ה חתר חתירה תחת כסא הכבוד ושמע את תחינתו, והשיבו לירושלים למלכותו. באותה שעה אמר מנשה 'יש דין ויש דיין'
להלן לשון חז"ל בירושלמי סנהדרין נא ב:
א"ר לוי מולא של נחושת עשו לו ונתנו אותה בתוכה והיו מסיקין תחתיו שכיון שראה שצרתו צרה לא הניח ע"ז בעולם שלא הזכירה כיון שלא הועיל לו כלום אמר זכור אני שהיה אבי מקרא אותי את הפסוק הזה בבית הכנסת בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם הרי אני קורא אותו אם עונה אותי מוטב ואם לאו הא כל אפייא שוין.
 
והיו מלאכי השרת מסתמין את החלונות שלא תעלה תפילתו של מנשה לפני הקב"ה והיו מלאכי השרת אומרים לפני הקב"ה רבונו של עולם אדם שעבד ע"ז והעמיד צלם בהיכל אתה מקבלו בתשובה אמר להן אם איני מקבלו בתשובה הרי אני נועל את הדלת בפני כל בעלי תשובה.
 
מה עשה לו הקב"ה חתר לו חתירה מתחת כסא הכבוד שלו ושמע תחינתו הדא היא דכתיב ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחינתו וישיבהו. א"ר לעזר בי רבי שמעון בערבייא צווחין לחתרתה עתרתה.
 
וישיבהו ירושלם למלכותו. במה השיבו שמואל בר בונא בשם רבי אחא ברוח השיבו כמה דתימר משיב הרוח וידע מנשה כי ה' הוא האלהים באותה שעה אמר מנשה אית דין ואית דיין.
 
חז"ל חלוקים האם תשובתו התקבלה במלואה או לא. לדעת רבי יהודה תשובתו התקבלה, עד שחזר חלקו בעולם הבא, ולדעת תנאים אחרים תשבותו התקבלה רק להשיבו לירושלים ולמלכותו, אך לא לחיי העולם הבא. רבי יוחנן התבטא על האומרים כי תשובתו לא התקבלה כי הם מרפים את ידיהם של בעלי התשובה.
* ה' נעתר לתפילותיו ומחזיר אותו לירושלים. הוא הוחזר למלכותו ביהודה, חזר בתשובה ונשאר נאמן לתורת ה'.
* לאחר שובו מן הכלא מבצר מנשה את ירושלים ומארגן את צבאו בערי יהודה הבצורות. זאת ועוד. הוא מסיר את כל סימני העבודה הזרה שהכניס ליהודה, בונה מזבח ל-ה' ודורש מתושבי יהודה לעבוד אך ורק את ה' אלוהי ישראל. 
* רוב החוקרים מטילים ספק באמינותו ההיסטורית של סיפור זה.
* בספרים החיצוניים נכתב כי בזמן שמנשה היה שבוי בבבל הוא חזר בתשובה והתפלל.
* התפילה של מנשה היא ספר חיצוני ונקראת תפילת מנשה.
כפי שנאמר חוקרי מקרא רבים מפקפקים באמינותו ההיסטורית של סיפור החזרה בתשובה של מנשה, או של חלקים גדולי ממנו. ייתכן אמנם שמנשה נלקח לכלא האשורי בגלל ניסיון מרידה כושל כלשהו, ולאחר מכן הוחזר ליהודה, כדי להיות מלך כנוע ונוח לאשור, אבל קשה מאד לקבל כפשוטו את הסיפור כולו. להלן חלק קטן מהנימוקים:
א. הסיפור כולו איננו מופיע כלל בספר מלכים, שנכתב סמוך יותר למאורעות מאשר ספר דברי הימים.
ב. קשה לחשוב שלאחר שהוחזר מהכלא יעז מנשה להרגיז את מלך אשור ולסלק מיהודה את הפולחן האשורי.
ג. אם אכן מנשה סילק את כל עבודת האלילים מיהודה, מה עשה יאשיהו ברפורמה שלו? הרי שני הפרקים הבאים בספר מלכים הולכים ומספרים כיצד סילק יאשיהו את מקומות הפולחן של העבודה הזרה מירושלים ומיהודה.
מן הטעמים הללו ואחרים, יש הסבורים שסביר להניח שהצדק הוא עם החוקרים השוללים את מהימנותו ההיסטורית של הסיפור.
 
מה הביא אפוא את מחבר ספר דברי הימים "להמציא" את הסיפור על חזרתו בתשובה של מנשה?     
הסוד טמון, כנראה, בשינוי המהפכני בתורת הגמול סמוך לחורבן המקדש (ראה יחזקאל י"ח). בימי כתיבת ספר מלכים, או נכון יותר, בימי חייו של מנשה עצמו, הייתה נהוגה בישראל שיטת הגמול הקיבוצי לדורות. למחבר ספר מלכים לא הפריעה הסתירה המדהימה בין התנהגותו הדתית והמוסרית של מנשה, לבין אורך תקופת מלכותו. ניתן היה לומר שהוא מלך 55 שנים בזכות חזקיהו אביו, שהיה צדיק, או לחילופין, אפשר היה לטעון שהעונש על מעשיו יגיע בעתיד. לעומת זאת, בימי כתיבת ספר דברי הימים הגמול היה צריך להיות אישי ומיידי, ואין כל דרך לתרץ את תקופת מלכותו הארוכה כל כך של מנשה.
* על-כן נאלץ היה מחבר ספר דברי הימים להביא את הסיפור, שלדעת חוקרים מסוימים לא היה ולא נברא, כל זאת על מנת שהקורא הנבוך לא יחוש סתירה בין מעשי מנשה לגורלו.   
* השוני והניגוד העולה בין המסופר בספר מלכים לזה בדברי הימים עומד ברקע למחלוקת חז"ל.
* המשנה במסכת סנהדרין (פרק י', משנה ב') מספרת על שלושה מלכים שלדעת חכמים אין להם חלק לעולם הבא: ירבעם, אחאב ומנשה.
* לעומת דעה זאת, מובאת דעת רבי יהודה שטוען שלמנשה יש חלק לעולם הבא לאור האמור בספר דברי הימים ב': "וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלִַם לְמַלְכוּתוֹ וַיֵּדַע מְנַשֶּׁה כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים" (דברי הימים ב', פרק ל"ג, פסוק י"ג).
* ועל כך משיבים חכמים: "אמרו לו למלכותו השיבו ולא לחיי העולם הבא".
 
מנשה וגדלותו התורנית
על אף רשעותו, מציינים חז"ל כי מנשה היה חכם וגדול בתורה. כפי שמתואר במעשה המסופר בגמרא (בבלי סנהדרין קב ב): "רב אשי אוקי אשלשה מלכים אמר: למחר נפתח בחברין. אתא מנשה איתחזי ליה בחלמיה אמר: חברך וחבירי דאבוך קרית לן, מהיכא בעית למישרא המוציא? אמר ליה לא ידענא א"ל מהיכא דבעית למישרא המוציא לא גמירת וחברך קרית לן?! א"ל אגמריה ולמחר דרישנא ליה משמך בפירקא א"ל מהיכא דקרים בישולא א"ל מאחר דחכימתו כולי האי מאי טעמא קא פלחיתו לעבודת כוכבים? א"ל אי הות התם הות נקיטנא בשיפולי גלימא ורהטת אבתראי".
 
(רב אשי עמד במשנה האומרת כי שלושה מלכים אין להם חלק לעוה"ב, ואמר לתלמידיו בסוף היום: מחר נפתח בחברים, כלומר נתחיל דיבורנו במלכים שהיו תלמידי חכמים כמונו ואעפ"כ אין להם חלק לעולם הבא. בא מנשה ונגלה לו בחלומו. אמר לו מנשה: חברך וחבר אביך קראת לי, מהיכן צריך לבצוע את הלחם בברכת המוציא? אמר לו רב אשי: איני יודע. אמר לו: אינך יודע מהיכן יש לבצוע את הלחם ואתה קורא לי חברך?! אמר לו: למדני ומחר אדרוש זאת בשמך בשיעור. ענה לו מנשה: מהיכן שנקרמים פני הפת. אמר לו: מאחר שאתה חכם כל כך, מדוע עבדת עבודה זרה? ענה לו מנשה: אם אתה היית שם היית מפשיל שיפולי גלימתך ורץ אחרי.)
 
 
 
מנשה וירושלים
בהקשר לחזקיהו שביצר את העיר כדי לעמוד בפי צבא סנחריב, מוזכר לראשונה הכינוי "בין החומותיים". על חזקיהו ידוע כי בנה גם "חומה אחרת , " יש המזהים את "החומה האחרת" שבנה חזקיהו כקו הגנה חיצוני לעיר דוד, עם חומה שהתגלתה בשנים האחרונות במדרון המזרחי של עיר דוד היורד לקדרון, ממזרח לחומת העיר של ראשית ימי הבית הראשון. חומה זו, שעוברת מהגיחון דרומה, הושתתה על הסלע לאורך קו גובה אחיד, שהוא גם מפלס מעיין הגיחון. ההתיישבות באזור שבין החומות מתוארכת לראשית המאה השמינית לפנה"ס. היתה זו התיישבות צפופה, שנמשכה עד סוף המאה השמינית לפנה"ס - ימי חזקיהו. החומה עצמה 11 מתוארכת לפי לפי ממצא החרסים לשלהי המאה השמינית לפנה"ס- ימי חזקיהו ומנשה. יתכן וחומה זו מתוארכת לימי מנשה. אשר בנה אף הוא חומה נוספת – "וְאַחֲרֵי-כֵן בָּנָה חוֹמָה חִיצוֹנָה לְעִיר-דָּוִיד מַעְרָבָה לְגִיחוֹן בַּנַּחַל וְלָבוֹא בְשַׁעַר הַדָּגִים, וְסָבַב לָעֹפֶל, וַיַּגְבִּיהֶהָ, מְאֹד; וַיָּשֶׂם שָׂרֵי-חַיִל בְּכָל-הֶעָרִים הַבְּצֻרוֹת, בִּיהוּדָה".
 (דהי"ב לג,יד). היתה זו חומה חיצונית - קדמית - שהחלה בגיחון והמשיכה לכיוון צפון - לשער הדגים שהיה בצפון העיר (נחמיהב; ג, ג לט). יתכן אפוא שמנשה המשיך את חומת חזקיהו מהגיחון צפונה. 
 
יש לציין כי נמצא חותם מלכותי עם הכתובת "למנשה בן המלך". הסמל החרוט על החותם, הוא אחד מהסמלים השכיחים בחותמות ממלכות בית יהודה. לדעת פרופ' אביגד, יש לזהות את בעל החותם כהיותו מנשה מלך יהודה, אשר נשא את התואר "בן המלך" בזמן שהיה יורש העצר אצל אביו המלך חזקיהו בן אחז.
 
 https://commons.wikimedia.org/wiki/File:Manases-Manasseh.jpg

רוצים לצאת לסיור או יום גיבוש בירושלים?
אל תסתבכו! בחרו את אחת מהאופציות ואנחנו נחזור אליכם עם הצעה שווה.
מאשר/ת קבלת הצעות מחיר בדוא"ל
1232
אירועים
80
סיורים
25
שנות נסיון
21
אנשי צוות
5000
לקוחות
תודה על פניתכם
ההודעה התקבלה במערכת,
אחזור אליכם בקרוב.
המקומות הכי יפים
אנו מזמינים אתכם לסיור שיחמם לכם את הלב וישאיר לכם טעם מיוחד שלא עובר לעולם בירושלים המדהימה
מדריכים מקצועיים
אנחנו חיים ונושמים את ירושלים, ועושים זאת במקצועיות, יצירתיות ועם הרבה אהבה.
25 שנות נסיון
אנחנו נבנה עבורכם טיול גיבוש, סיור משפחתי בניחוח ירושלמי ועם מקצועיות וניסיון של למעלה מעשרים שנות פעילות.
מרכז מבקרים
ראשית ירושלים - המרכז לסיורים ולימודי ירושלים מציעים לכם טיולים וסיורים בירושלים וסביבותיה.
חוויה בלתי נשכחת
אנחנו נבנה עבורכם טיול גיבוש, סיור משפחתי בניחוח ירושלמי ועם מקצועיות וניסיון של למעלה מעשרים שנות פעילות.
השותפים שלנו