מאמרים | הרובע היהודי במלחמת העצמאות

הצעת מערך הדרכה: לסיור רובע בתש"ח

הצעת הדרכה בנושא: הרובע היהודי בתש"ח
                 
הרובע היהודי במלחמת העצמאות

מבוא וסקירת רקע
ט'ז כסלו תש"ח כ'ט בנובמבר 1947. האו"ם מחליט על מימוש תכנית החלוקה שעיקרה סיום תקופת המנדט הבריטי וחלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות: יהודית וערבית.
החלוקה פעלה לפי העיקרון הבא: היכן שיש רוב יהודי תהיה ריבונות יהודית והיכן שיש רוב ערבי תהיה ריבונות ערבית.
היהודים שמחים על ההחלטה ויוצאים לרחובות בריקודי הורה, לעומתם הערבים סירבו לקבל את תכנית החלוקה.
י'ז בכסלו- יום לאחר ההחלטה יוצא אוטובוס מנתניה לי-ם ומותקף ע"י ערבים, בזה מתחילה מלחמת העצמאות.

המלחמה התחלקה ל2 שלבים:
השלב הראשון מההתקפה ועד הכרזת המדינה- צבא לא סדיר, מחתרות יהודיות מול כנופיות ערביות.
השלב השני מההכרזה עד שביתת הנשק ב 10 במרץ 1949- צבא סדיר יהודי מול צבאות ערב הסדירים.
הערבים מחליטים  בשביל לפגוע ביהודים יש לפגוע בצינור הנשימה שלהם - העורק הראשי-כביש מספר אחד המחבר בין תל אביב לירושלים. וכך ירושלים תהיה מנותקת מכל הארץ.ירושלים במצור והעיר העתיקה שרויה במצב של מצור בתוך מצור. לאחר שנכשלו הניסיונות לפרוץ את המצור על הרובע היהודי בעיר העתיקה בדרך של התקפה על שער יפו וכניסה דרכו בימים 18-16 במאי 1948, החליט דוד שאלתיאל, מפקד מחוז ירושלים, להטיל את משימת הפריצה ותגבור הרובע על יחידת הראל של הפלמ"ח שתפסה את הר ציון: 
ליל הפורצים' - 19-18 במאי 1948 לאחר שנכשלו הניסיונות לפרוץ את המצור על הרובע היהודי בעיר העתיקה בדרך של התקפה על שער יפו וכניסה דרכו בימים 18-16 במאי 1948, החליט דוד שאלתיאל, מפקד מחוז ירושלים, להטיל את משימת הפריצה ותגבור הרובע על יחידת הראל של הפלמ"ח שתפסה את הר ציון.
אנשי הפלמ"ח בהר היו תשושים מהלחימה בימים הקודמים. מתוך פלוגה שמנתה 80 לוחמים נהרגו שניים ו-17 נפצעו. לכן הוחלט, לראשונה בתולדות גדוד 'הפורצים', לבקש מתנדבים למשימת הפריצה. 22 לוחמים, רובם מפקדים, התנדבו לכך, ובני מרשק, קצין המרגמות ואיש ההסברה (והמוראל) של הגדוד, הקריא בפניהם את פקודת היום: 'לוחמים! זה כאלפיים שנה, מימי דוד, לא פרץ יהודי ועבר את חומת העיר העתיקה. הרהיבו עוז והעפילו!'
הפריצה על שער ציון נועדה לשעה 2 אחר חצות של ה19 במאי. המשימה הוטלה על לוחמי הפלמ"ח שבלילה הקודם כבשו את שער ציון. העייפות הרבה ניכרה בפני הלוחמים,שהגיעו לירושלים לאחר חודשים רבים של קרבות קשים. בפעם הראשונה בקורות הגדוד התבקשו אנשים להתנדב לפעולה. אחדים מהם אף קיבלו זריקות מרץ אשר השפעתן טובה לזמן קצר, אך לאחר מכן עלולות לפגוע בצורה קיצונית. סמוך לשעה 3 לפנות בוקר. ירה הפלמ"ח לעבר העיר העתיקה פצצות דווידקה אחדות. לא ידוע אם הפצצות גרמו נזק כלשהו, אך קולות הנפץ העזים החרידו את העיר העתיקה ואת סביבותיה וגרמו לבהלה גדולה בקרב הערבים.סמוך לשעה 3 וחצי לפנות בוקר נגשו 2 חבלנים לדלתות השער הנעול,הניחו מטען של כ-100 ק"ג חומר נפץ ופוצצוהו. הדלתות עצמן לא נהרסו בהתפוצצות שכן מאחוריהן היו מצבורים גדולים של אבנים שיצרו משקל נגד לפיצוץ. אולם הם נפתחו מעט. 
במרחק של כמה עשרות מטרים מהשער,סמוך לקיר בית הקברות הארמני תפסו מחסה 22 הפורצים בראשות דדו (דוד אלעזר). עם התפזרות העשן צעק דדו "אחרי" אך לתימהונו איש לא נע. דדו חזר אחורה וגילה שכל לוחמיו נרדמו ואף הפיצוץ העז לא העירם משנתם.דדו ניער אותם והכוח הסתער בירי לתוך השער.
בעקבותיהם ניכנס גם אנו.
 
ביום שישי, י"ט באייר תש"ח, 28 במאי 1948, בשעה 4 אחה"צ, חתם משה רוסנק, מפקדו האחרון של הרובע היהודי, על כתב הכניעה של הרובע ומגניו בפני הלגיון הערבי. במדינת ישראל בת השבועיים, ובתוככי העיר העתיקה הכבושה, נכנעו כמה עשרות מגני הרובע ועימם כ-1600 אזרחים, וזאת לאחר 13 ימים של לחימה כמעט רצופה, שהחלה זמן קצר לאחר צאת הבריטים מירושלים. שישה חודשי מתיחות, מצור כפול (ערבי ובריטי), מאורעות ולחימה - תמו.
באותו ערב שבת, לאור הלהבה הגדולה שעלתה מבתי הרובע היהודי, עברו כמה מאות זקנים, נשים וילדים את שער ציון ומיד עמדו סמוך לעמדותינו שמהן השקיפו, במשך עשרה ימים, לוחמי ירושלים על אשר נתרחש במרחק 150 מטר מהם וידם קצרה מלהושיע.
למחרת, ביום השבת, יצאו עוד כמה עשרות פצועים, רובם קשה, וחלק מאנשי הצוות הרפואי שטיפלו בהם, ועימם עוד כמה מאות מתושבי הרובע שכל אותו הלילה נמנמו ברחבת שער ציון, ועד צאת השבת לא נותר אף יהודי בין החומות. בסך הכל חלפו דרך שער ציון בדרכם לעיר החדשה 120 תינוקות עד גיל שנתיים, כ-400 ילדים בני 14-2, 700 נשים וזקנים, ו-60 פצועים קשה, אשר במשך שבועיים תמימים היו נתונים להתקפה והפגזה בלתי פוסקת, שלא היו כמותן בכל מלחמת העצמאות.
יהודים אחרים, שהוגדרו כלוחמים, יצאו דרך שער האריות ופניהם לעבר-הירדן. אף יהודי חי לא נותר ברובע במשך 19 השנים הבאות. בסמטה צרה אחת, בקבר-אחים גדול, הונחו גופותיהם של 34 לוחמים ואזרחים, שנהרגו בשבועיים האחרונים לקרבות. עוד 14 לוחמים ותושבים שמתו בימים האחרונים נקברו שם לאחר מכן.
כך פסק למשך 19 שנה היישוב היהודי בעיר העתיקה, שנמשך כמעט 700 שנים רצופות מאז קבע את משכנו כאן הרמב"ן.
 
נפילת העיר העתיקה בתש"ח הייתה הכישלון הגדול והצורב ביותר שנחלנו במלחמת העצמאות. נכון הדבר שלא היה זה היישוב היחיד שנכבש בידי הערבים במהלך המלחמה הארוכה והמרה ביותר בתולדות המדינה. במהלך 16 חודשי מלחמה זו, נפלו לידי הערבים 16 יישובים, מהם 9 במרחב ירושלים; אולם מכל אלה היה זה הגדול ביותר (1700 תושבים) והיישוב העירוני היחיד. הרובע לא היה גם השכונה היהודית היחידה שהערבים כבשו. במהלך החודשים הראשונים למלחמה נעזבו ואחר-כך נכבשו ארבע שכונות נוספות בצפון העיר ו-1000 יהודים איבדו את בתיהם, אולם הרובע היה לא רק השכונה היהודית העתיקה ביותר בירושלים, אלא גם היקרה לנו ביותר.
הכישלון היה צורב גם משום שבמהלך השבועיים האחרונים ללחימה, ניתנה לנו הזדמנות נדירה לשנות לחלוטין את פני התמונה. אור ליום 19 במאי 1948 נפרץ המצור וכוח בן מאה לוחמים התחבר לרובע היהודי הנצור, הצילו מהתמוטטות ודאית, אך לא הצליח לנצל את המהומה שהתחוללה בקרב האוכלוסייה הערבית שנסה על נפשה, ולא היה מודע לכך שבאותן שעות ממש היה בירושלים רק חיל-החלוץ של הלגיון הערבי.
כבר במהלך המלחמה נתברר לנו, כי למעשה ניתן היה לכבוש אז בקלות יחסית את העיר העתיקה - דבר שיכול היה לשנות לחלוטין את המפה הפוליטית של העיר, ואולי אף יותר מזה.
 
הקדמנו כל זאת, שכן כל מי שמבקש ללמוד או ללמד, לסייר או להדריך בפרשת הרובע היהודי - חייב לדעת במה דברים אמורים. מטבעם של כישלונות כה מרים, שהם מעוררים למשך דורות שאלות נוקבות: האם...? מדוע...? הייתכן כי אפשר היה אחרת?!
למעשה, שאלות אלו ואחרות החלו להישאל כמעט מיד עם נפילת הרובע. הנושא עלה בהזדמנויות שונות ולווה בטעם מריר של פולמוס ומחלוקת, שהדיהם שככו במקצת רק עם איחוד ירושלים במלחמת ששת הימים.
גם כיום, לאחר 35 שנה, הטיפול בפרשה זו אינו מן הקלים. אולם אי-אפשר לתאר את הקרבות שנתרחשו בעיר העתיקה כעוד שדה-קרב בתש"ח, גם אם נדגיש את ייחודיותו בהשוואה לאזורים אחרים. לפיכך, הקדמת מבוא ורקע לכמה היבטים הכרוכים בלחימתו ונפילתו של הרובע היהודי הינם מחויבי המציאות.
בשורות אלו לא ביקשנו להביא בפני הקורא מחקר מקיף ויסודי על-פי אמות-המידה המקובלות כיום בחקר פרשיות קרב בתש"ח, שפע החומר מאפשר לנו כיום להעריך נכונה את התמונה בכללותה, כמעט על כל היבטיה ומרכיביה. דומה שרק שיקולים מדיניים וצבאיים שהיו מונחים ביסוד מהלכי הקרבות וכן ליבון כמה נקודות סתומות לגבי התרחשויות אחדות - עדיין נסתרים מאתנו. רק פרסום מקיף ופומבי של המחקר המדעי המתנהל בשנים האחרונות אודות מלחמת העצמאות יאפשר לנו, אולי, להבין טוב יותר את אשר נתרחש בין החומות באותה עת.
 
תחנות הדרכה אפשריות לסיור רובע בתש"ח: 
(יש לפתוח את ההדרכה במתן רקע לתקופה)
 
שער ציון:
ט"ז כסלו,כ"ט בנובמבר-1947,האו"ם מחליט על חלוקת א"י ל-2 מדינות,יהודית וערבית. "תוכנית החלוקה",החלוקה פעלה לפי העקרון הבא:איפה שיש רוב יהודי-תהיה ריבונות יהודית,ואיפה שיש רוב ערבי-תהיה ריבונות ערבית.היהודים מסכימים ויוצאים לרחובות בריקודי הורה,לעומת הערבים-שאינם מסכימים. מטרתם: הכל או הכל! 
יום לאחר ההחלטה,פורצת מלחמת העצמאות.
הערבים מחליטים לחסום את העורק הראשי של היהודים באותה תקופה,כביש מספר 1.
ירושלים כולה נצורה והעיר העתיקה הופכת למצור בתוך מצור-ערבי ובריטי.
היהודים אינם נכנעים כל כך מהר,והם בונים משוריינים בסגנון 'סנדוויץ'.המשוריין מאוד כבד,ובנוסף נמצאים בו רופאים, לוחמים,תחמושת,אוכל,מים,תרופות וכל מה שנחוץ לתושבי העיר העתיקה שיהודיה הלכו והתכנסו ברובע היהודי. העליות לירושלים מאוד קשות ומאוד קשה למשוריינים להגיע לירושלים. לאט לאט האספקה בעיר אוזלת.

"ליל הפורצים" 18-19 במאי 1948,  דוד שאלתיאל,מפקד מחוז ירושלים,מטיל על הפלמ"ח משימת פריצה ותגבור הרובע.הלוחמים היו מאוד תשושים מהלחימה הקשה ולראשונה בתולדות גדוד בפורצים מבקשים מתנדבים.22 מתנדבים ברובם מפקדים.בני מרשק,איש מוראל של הגדוד קורא :"לוחמים,זה כאלפיים שנה, לא פרץ יהודי ועבר את חומת העיר העתיקה,הרהיבו עוז והעפילו"!
סמוך לשעה 2 בלילה,אור ליום ד', פתחו מרגמות הפלמ"ח באש על הרובע הארמני. שני חבלנים ניגשו לשער ציון והניחו מטען 100 ק"ג שגרם לפיצוץ אדיר. הלוחמים נכנסו לרובע ואנחנו בעקבותיהם..
ניתן לראות על השער סימנים מהפגזים ומהיריות של אותו הלילה.בתוך השער יש כתובת שמספר את קורות אותו לילה.
 
עמדת חכורה:
זהו המקום בו לראשונה נפגשים הפורצים במגינים הרובע,לאחר לילה הפריצה.סמוך לפה, נפגע מרדכי גזית,מפקד התגבורת.
השטח הפתוח הקשה על כניסה של הלגיונרים –חיל הרגלים- וחבלנים.לראשונה נכנסו עם משוריין.סמוך לשעה 10:30 נכנס משוריין לעמדת חכורה,אנשי העמדה הופתעו לראותו ופתחו באש. הנהג נבהל ונסוג לאחור והרס עמדה בשקט וביסודיות. למרות הצלחת הליגיון, לא המשיכו בשיטה זו. ייתכן שזאת מפני שהמגינים ניקבו את גלגלי המשוריין. התחנה פה, של קו 38, הייתה באותה תקופה מפעל לייצור מצות.
 
 
עמדת הצלב: 
'עמדת הצלב' - הכנסייה היוונית.כפי שרואים עמדה זו מאוד גבוהה ומשקיפה על הרובע כולו.
המגדל נתפס בידי הערבים כבר בראשית דצמבר 1947 וממנו הם ירו לעבר הרובע ואיימו על עמדת אבידן, 7 מטרים מתחתיה. מיד עם כניסת הבריטים (12 בדצמבר 1947), הם תפסו את הכנסייה וישבו בה עד לצאתם מהרובע (13 במאי). 
אז נתפסה העמדה בידי המגנים, אולם עקב פניית הפטריארכיה הארמנית(מפני שמדובר בכנסיה) וכן מפקדת המחוז, פונתה העמדה, לאחר שהובטח כי תישאר ניטראלית. 
אך כמובן מיד עם הפינוי, נכנסו הערבים אליה, הם כבשו ממנה את עמדת 'אבידן' ואיימו על כל קטע הרובע הנשקף אלינו. מכאן ואילך הייתה זו אחת מעמדותיהם החשובות ביותר. ניסיון המגנים לפוצצה זמן קצר לאחר כניסת הערבים אליה- נכשל.
עמדת הצלב : 
שלוש עמדות אלו('חכורה',חזן והצלב), שהיו בבתים פרטיים, נהרסו זה מכבר. הן היו בחלק המערבי של מגרש החניה שלפנינו. בעמדות אלו, שהיו הקו הדרומי-מערבי המוצק ביותר של הגנת הרובע, פגשו אנשי התגבורת הראשונים באותו לילה את המגנים. סמוך לכאן נפצע קשה כבר בשעות אחר-הצהריים של אותו יום (19 במאי) מרדכי גזית, מפקד התגבורת, ועד לנפילת הרובע היה מוטל פצוע קשה בבית-החולים 'משגב לדך' ולא יכול היה ליטול על עצמו את פיקוד הרובע, כפי שתוכנן. כאשר פתח הלגיון במתקפתו היו עמדות אלו הקרונות ביותר למפקדתו הקדמית - בית-הספר הארמני, ורק 120 מטר הבדילו ביניהם.
למרות זאת, לא מכיוון זה היה המאמץ העיקרי של הלגיון. ייתכן שהשטח הפתוח-יחסית מנע את התגנבות חיל-הרגלים והחבלנים הערבים, שפוצצו את עמדות הרובע צעד אחרי צעד. בשל השטח הפתוח ניסו כאן הלגיונרים בפעם היחידה בקרב על הרובע לפרוץ בעזרת משוריין.
בימי הלחימה הראשונים הפגיז הלגיון את בתי הרובע בתותחי משורייניו מרחוק - מכביש יריחו ומהר הזיתים, ופגע בכמה מבנים, ובעיקר בישיבת פורת יוסף. ב-26 במאי נכנסו שני משוריינים של הלגיון דרך רחוב הארמנים והגיעו עד שער ציון. כבר באותו יום, סמוך לשעה 10.30 לפני-הצהריים, התקרב אחד מהם לעמדת ה'חכורה'. אנשיה הופתעו לראותו ופתחו עליו באש מקלע מטווח של 20 מטר. הנהג נבהל ונסוג לאחור, אך לאחר מכן חזר, ומטווח של 40-30 מטר הרס בשקט וביסודיות את העמדה, שמגניה מצאו מחסה בין החורבות.
מעניין שלמרות הצלחת הלגיון בהפעלת המשוריין, לא נעשה ניסיון דומה נוסף. ייתכן שהסיבה לכך נעוצה בעובדה שכל גלגלי המשוריין נוקבו באש המגנים, העמדות הוחזקו בידי המגנים עד לבוקר יום השישי האחרון ואנשיהן יכלו לצפות מהן לעבר מגדלי הדור-מציון, שעליהם ניצבו חיילים יהודים ממרחק 250 מטר וידם קצרה מלהושיע.
נחזור ונזהה מכאן את בית-הספר הארמני, המוסתר כיום על-ידי 'בית גלובקיאן', וכן בניין חדש מימין, מצפון לצריח החדש. במקום בניינים אלה עמדו כאן מבנים נמוכים, כדוגמת הבית העתיק בעל הכיפות מצפון למסגד, כך שבתש"ח יכול היה הלגיון לצלוף בקלות מבית-הספר לעבר המקום שאנו עומדים בו (המתיבתא הספרדית). אולם לא בית-הספר הארמני היה מקור הסכנה העיקרי במקום זה, אלא 'עמדת הצלב' - הכנסייה היוונית.זהו מגדל הפעמונים הנמוך מימין, מצפון לבית המגורים החדש שברח' חב"ד.( כפי שרואים עמדה זו מאוד גבוהה ומשקיפה על הרובע כולו) 
המגדל נתפס בידי הערבים כבר בראשית דצמבר 1947 וממנו הם ירו לעבר הרובע ואיימו על עמדת אבידן, 7 מטרים מתחתיה. מיד עם כניסת הבריטים (12 בדצמבר 1947), הם תפסו את הכנסייה וישבו בה עד לצאתם מהרובע (13 במאי). 
אז נתפסה העמדה בידי המגנים, אולם עקב פניית הפטריארכיה הארמנית(מפני שמדובר בכנסיה) וכן מפקדת המחוז, פונתה העמדה, לאחר שהובטח כי תישאר ניטראלית. 
אך כמובן מיד עם הפינוי, כבר במוצ"ש (15 כמאי), נכנסו הערבים אליה, הם כבשו ממנה את עמדת 'אבידן' ואיימו על כל קטע הרובע הנשקף אלינו. מכאן ואילך הייתה זו אחת מעמדותיהם החשובות ביותר. ניסיון המגנים לפוצצה זמן קצר לאחר כניסת הערבים אליה- נכשל.
מכאן נערוך סיור להכרת החלק המערבי של הרובע בתש"ח. זה שמרחוב היהודים מערבה כונה קטע ב', בעוד שהחלק המזרחי כונה קטע א'. חלוקה זו וכן את מיקום העמדות קבע אברהם הלפרין בתוכנית ההגנה המפורטת, שהכין עוד בתקופת מלחמת העולם השנייה.
כמעט כל תוואי הסמטאות ולעיתים מראה החזית החיצונית של המבנים נותר, והדבר מקל עלינו לשחזר ולהבין את אשר נתרחש כאן בתש"ח. התקופה שנתמקד בה הינה בעיקר 'מתקפת היומיים' (17-16 במאי), שבה נכבש כל קטע ב' בידי הערבים המקומיים, ובכך נוצר איום ממשי ראשון על קיומם של תושבי הרובע ומגניו. תוצאותיה של התקפה זו הינן הרקע לניסיונות הפריצה, שעמדנו עליהם קודם לכן.
מכאן נחצה באלכסון את מגרש החניה לכיוון צפון-מערב, עד לרחוב היהודים. ממנו נעלה מערבה, ברחוב התופים, ונגיע לרחוב חב"ד. ממש מולנו ניצב בית מס' 76, שעקב היותו רכוש ארמני לא שוקם. כאן הייתה הכניסה לעמדת אבידן. עמדת הצלב מצויה 30 מטר מערבה מאתנו, ומשם גלשו הערבים לעבר עמדת אבידן ביום ראשון (16 במאי), עם פתיחת מתקפת היומיים.
למחרת היום (17 במאי) בשעות אחר-הצהריים פונתה עמדת אבידן בלחץ הערבים, ומגניה נסוגו דרך סמטת קרלין לעבר עמדות חזן ו'חכורה', מהן השיבו אש לעבר עמדת אבידן ומנעו את הערבים מלגלוש מעמדה זו עוד 70 מטר דרך סמטת קרלין (רח' ברקאי והתופים של ימינו), לעבר מרתפי בתי-הכנסת הספרדים, שבהם מצאו מחסה מאות אזרחים.
נקבי הכדורים שאנו רואים בחזית הבית מס' 76 ברח' חב"ד נותרו מאותם ימים, וזוהי העמדה היחידה שבה ניתן להצביע על שרידי הקרב.
מעמדת אבידן אנו ממשיכים צפונה ברח' חב"ד עוד כ-50 מטר. כאן נעצור בפינת רחוב המלאך, העולה מערבה. בתש"ח נקראה הסמטה רחוב 'הבעל שם טוב' או בשמה העממי, הנפוץ יותר 'סמטת הבעשטים'. נפנה ונעלה ברחוב המלאך. מימין, מצפון, במקום שנמצא בו הבית הפינתי מס' 2, הייתה עמדת לילית, שתפקידה היה לחסום את המעבר ממעלה הרחוב, שכן במרחק של 40 מטר מערבה מכאן, על-יד בית מס' 6 ברחוב המלאך, היה בעבר קימור קטן ומתחתיו קיר בטון - ציון הגבול של הרובע היהודי בתקופת המנדאט. הקימור נהרס בפיצוץ עז של הערבים בשעות אחה"צ של 17 במאי, בעת פתיחת התקפתם המוחצת על הרובע היהודי. אנו ממשיכים לעלות ברחוב. בתש"ח היה כל האזור מאוכלס רק בערבים ונוצרים, אם כי בראשית המאה היו מרבית החצרות בסביבה מאוכלסות ביהודים. עדות מוחשית לכך נוכל למצוא בהמשך, בפינת רח' המלאך ורח' הנבל. מול כתובת רחוב הנבל נבחין בטבלת אבן ועליה חקוק בירוק סיפורה של משפחת מזרחי, שמהמאה השבע-עשרה ועד לסוף המאה התשע-עשרה גרה במקום זה.
עתה אנו עולים מערבה עד לרחוב אררט. זהו גבולו המערבי הברור של הרובע היהודי גם בשיא התפשטותו, שכן חומת הרובע הארמני, שתלווה אותנו בהמשך דרכנו צפונה לאורך רחוב אררט, הייתה למחסום בפני תושבי הרובע. אגב, החומה ממחישה יפה לנו ולאחרים מהו ההבדל העקרוני שבין הרובע היהודי, המתכווץ ומתפשט בהתאם לגודל האוכלוסייה, לבין הרובע הארמני, המצוי כאן מאות בשנים.
 
עמדת כהנא:
עמדה זאת קרויה על שם בעל העמדה, והיא במיקום מצוין! צופה לכל כיוון למרחקים.

כיכר בתי מחסה:
רקע:בעקבות הקשיים,הצפיפות,המחלות,העוני והתמותה בעיר העתיקה,מחליט כולל הו"ד (הולנד דויטשלנד) ב-1857,לרכוש שדה בור נטוש בסמוך לחומה ולהקים שכונה לעניים.השכונה כללה מאה דירות שמטרתן לשכן את המשפחות העניות ביותר (וכשמה כן היא "בתי מחסה לעניים").וכל שלוש שנים יתחלפו המשפחות.בפועל,המשפחות שנכנסו לשם ראשונות נשארו כבר עד נפילת הרובע בתש"ח.
 
הלחימה ברובע הייתה מאוד קשה.נלחמו מקטן ועד גדול,בלי מים,אוכל, תחמושת,ולאחר שבועיים של לחימה מאומצת והקרבה מצד הלוחמים,הם מבינים שאין להם ברירה ועליהם להכנע. י"ט באייר,28 למאי 1948,נחתם הסכם הכניעה בין משה רוסנק מפקד הרובע,לבין עבדאללה א-תל, מפקד הלגיון הירדני. עבדאללה א-תל העמיד את כולם ב3 שורות,ובקש מכל הלוחמים לצעוד צעד אחד קדימה.אף אחד לא זז,עד שאדם בן 75 צעד קדימה,ואחריו כל הלוחמים הצעירים יותר.35 במספרם.שראה זאת עבדאללה א-תל אמר:"אם הייתי יודע שאתם כלכך קצת,הייתי בא עליכם במקלות".זה רק יכול להמחיש את הלחימה שהחזיקה מעמד שבועיים,עם כמות לוחמים ותחמושת שאפשר לנצח במקלות.
הגברים נלקחו לשבי הירדני והנשים והילדים הוצאו דרך שער ציון, הרובע היהודי נפל... 

רוצים לצאת לסיור או יום גיבוש בירושלים?
אל תסתבכו! בחרו את אחת מהאופציות ואנחנו נחזור אליכם עם הצעה שווה.
מאשר/ת קבלת הצעות מחיר בדוא"ל
1232
אירועים
80
סיורים
25
שנות נסיון
21
אנשי צוות
5000
לקוחות
תודה על פניתכם
ההודעה התקבלה במערכת,
אחזור אליכם בקרוב.
המקומות הכי יפים
אנו מזמינים אתכם לסיור שיחמם לכם את הלב וישאיר לכם טעם מיוחד שלא עובר לעולם בירושלים המדהימה
מדריכים מקצועיים
אנחנו חיים ונושמים את ירושלים, ועושים זאת במקצועיות, יצירתיות ועם הרבה אהבה.
25 שנות נסיון
אנחנו נבנה עבורכם טיול גיבוש, סיור משפחתי בניחוח ירושלמי ועם מקצועיות וניסיון של למעלה מעשרים שנות פעילות.
מרכז מבקרים
ראשית ירושלים - המרכז לסיורים ולימודי ירושלים מציעים לכם טיולים וסיורים בירושלים וסביבותיה.
חוויה בלתי נשכחת
אנחנו נבנה עבורכם טיול גיבוש, סיור משפחתי בניחוח ירושלמי ועם מקצועיות וניסיון של למעלה מעשרים שנות פעילות.