לך ירושלים

ב-6 ביוני, שבו הגיעו החיילים אל המוזיאון, עדיין לא החליטה הממשלה על כניסה לעיר העתיקה, ומשימת צה"ל בשלב זה הייתה לכתר אותה. באותו יום כבשה החטיבה הירושלמית את אבו תור שמדרום לעיר העתיקה, וכל שנותר כדי להשלים את הכיתור היה לכבוש את רכס הר הזיתים שממזרחה. המוצב הירדני העיקרי ברכס זה היה בבית החולים אוגוסטה ויקטוריה, שאותו אנו רואים מכאן בקו הרכס של הר הזיתים.
מוטה גור, מפקד חטיבת הצנחנים, החליט לתקוף את אוגוסטה ויקטוריה מן הכיוון הפחות צפוי ולהגיע אל 'הבטן הרכה', כלומר אל האזור הפחות מבוצר של המוצב האימתני. לשם ביצוע התוכנית היה על הכוחות לצאת ממוזיאון רוקפלר, להתקדם אל הצומת שתחתינו, ובו להתעקל בחדות שמאלה לרחוב שמואל בן עדיה, לחצות את הוואדי ולעלות לכיוון אוגוסטה ויקטוריה, לאחר הפגזה ארטילרית ואש טנקים ישירה שתונחת על המוצב מאזור מוזיאון רוקפלר. טנקים מן הכוח של רפי ישעיה, שאותו כבר פגשנו בשלבים מוקדמים יותר של הסיור, נועדו להוביל את הכוח. טנקים מחטיבת הראל, שלחמה מצפון לכביש ירושלים תל אביב והגיעה עד גבעת המבתר, הצטרפו לכוחות ונועדו להפגיז מרחוק את אוגוסטה ויקטוריה ולאחר מכן להצטרף לכוחות המתקדמים.
בשל מחסור בתחמושת ובדלק לטנקים התעכבה היציאה עד לשעות הערב. באותן שעות אי אפשר היה לתצפת כראוי על הדרך בשל האש הירדנית שניתכה על כל מי שנחשף. לכן הסביר מוטה גור את הדברים באמצעות תצלום אוויר, והבהיר שעליהם לפנות בצומת שמאלה ולרדת במורד תלול המתעקל בחדות.
בשעות הערב יצאו הכוחות לדרך, בהובלת כוח הטנקים של רפי. אולם כאשר הגיעו הטנקים לצומת הם לא הבחינו בפנייה החדה שבה היה עליהם לפנות והמשיכו ישר בכביש המוביל לעבר חומת העיר העתיקה. רפי חשד שהוא טועה בדרכו, משום שאופי הדרך היה שונה מן התיאור המוקדם של מוטה גור, והוסיף להתקדם בזהירות תוך ניסיונות לברר את מקומו המדויק ואת הדרך הנכונה. אך כאשר נחשף הטנק של רפי לחומות העיר העתיקה ולהר הבית, שבו הציבו הירדנים נשק כבד ותחמושת רבה, נפתחה עליו אש כבדה. רפי הורה מיד לכל הטנקים שתחת פיקודו להסתובב ולשוב לצומת שליד המוזיאון, אך הטנק שלו עצמו נותר תקוע תחת אש כבדה במורד הכביש.
על קורותיו ועל המשך הקרב במקום נספר בתחנה הבאה.

נחצה את הכביש לעבר תחנת הדלק ונרד ימינה במורד הכביש המוביל אל שער האריות. נתקדם לאורך הכביש (דרך יריחו) עד שנגיע לאנדרטה חללי סיירת 75 של חטיבת 80.

12. אנדרטת הסיירת
כפי שהתחלנו לספר בתחנה הקודמת, בעקבות הטעות בניווט נקלעו הטנקים של רפי לאש ירדנית עזה מחומות העיר העתיקה ומהר הבית. רפי, שחשד עוד קודם שטעה, הבין מיד את מקומו והורה לכל הטנקים שתחת פיקודו להסתובב ולשוב במעלה הכביש לצומת רוקפלר. אך הטנק של רפי, שהוביל את הכוח, הגיע עד לגשר נחל קדרון, או בשמו האחר גשר גת שמנים, שניתן לראותו היטב מכאן, מיד אחרי הרמזור. גשר זה עובר מעל נחל קדרון ומחבר את גדתו המערבית – מורדות הר הבית, עם גדתו המזרחית – מורדות הר הזיתים. בניסיונות לתמרן ולהיחלץ משם, תוך כדי השבת אש אל הכוחות הירדניים, סטה הטנק של רפי מן הגשר והתהפך לתוך נחל קדרון. על אף הנפילה הקשה לא נפגעו אנשי הצוות באורח קשה, והצליחו להיחלץ מן המקום. באותו זמן שהתרחשו אירועים אלה, שלח מוטה גור כוח אחר שיוביל את הכוחות בדרך הנכונה אל אוגוסטה ויקטוריה. הייתה זו סיירת 75 של חטיבה 80, בפיקודו של מיכה קפוסטה, שהובילה את הכוח רכובה על ג'יפים. אבל כאשר הגיעו הג'יפים של הסיירת לצומת, הסתירו הטנקים שעמדו שם מעיניהם את הפנייה המובילה לאוגוסטה ויקטוריה. הם חזרו על טעותו של כוח הטנקים, והמשיכו גם הם במורד הכביש המוביל אל חומת העיר העתיקה. כאשר נחשפו הג'יפים אל החומה ואל הר הבית נפתחה עליהם אש עזה. הג'יפים נפגעו, דלק נזל ממכליהם והחלה בעירה. לוחמים מן הסיירת החלו להיפגע.
בשלב זה החל סיפור הגבורה של חילוץ הפצועים. את כוח החילוץ הוביל יעקב (חובי) עילם (בוכמן). חובי נכנס כמה פעמים אל השטח מוכה האש וחילץ ממנו פצועים לאזור מוגן, שלא היה חשוף לחומת העיר העתיקה. תוך כדי ניסיון לחלץ את אחד הפצועים נפגע חובי מאש ישירה ונהרג. מעשיו וקור רוחו היו דוגמה ומופת והעניקו השראה לאנשיו, שפעלו גם הם בגבורה תחת האש העזה. אחד מהם, ישראל שינדלר, פעל גם הוא לחילוץ הפצועים. תוך כדי ניסיון לחלץ את אחד הפצועים, נהרג הפצוע מאש ישירה שספג. שינדלר ראה כי אינו יכול להישאר בשטח מוכה האש וניסה להיתלות על מעקה הכביש, אך ידיו סבלו מכוויות חמורות שנבעו מניסיונו לכבות בידיים חשופות את הבעירה שאחזה בבגדי פצוע שאותו ניסה לחלץ. הוא נפל מן המעקה לוואדי אך נפגע באורח קל בלבד. הוא הצליח לחלץ את עצמו דרך הוואדי ולפנות את עצמו לבית חולים.
בשלב זה הגיע למקום כוח נוסף של הסיירת בפיקודו של מיכה קפוסטה, מפקד הסיירת, שאליו נלווה גם הלוחם הנודע מאיר הר ציון. הם התקרבו דרך הוואדי, וקפוסטה מצא צינור שבאמצעותו טיפס אל הכביש. כאשר הביט אל הכביש נוכח לדעת כי במקום נותרו רק הרוגים ואין שם עוד פצועים שניתן לחלץ. הם שבו על עקבותיהם לכיוון רוקפלר. בכך תם הקרב על הגשר. אחרי המלחמה הקימו אנשי הסיירת אנדרטה על הגשר לזכר חמשת חבריהם שנהרגו במקום. היא הורכבה מגל אבנים ומשרידי כלי נשק, כמו האנדרטאות האחרות שהוקמו מיד אחרי המלחמה. מאוחר יותר הוחלפה האנדרטה באנדרטה קבועה, שעיצבה הפסלת יונה פלומבו, והיא הוצבה כאן, מול הפנייה לשער האריות. היא עוצבה בצורת נשר, שהוא סמל החטיבה, שכנפו האחת שלמה ופונה למעלה והאחרת שבורה ונוטה כלפי מטה. שמות חללי הסיירת במלחמת ששת הימים בירושלים נחקקו על אבן גיר ירושלמית שהוצבה תחת אנדרטת המתכת. מצידיה של אבן זו הונחו מאוחר יותר אבנים נוספות, המייצגות את האבנים האופייניות לרמת הגולן ולסיני, שגם בהם לחמה הסיירת, ועליהם שמות חללי הסיירת שנפלו במקומות אלו. עיצוב האבנים הוא מעשה ידיו של האומן מרדכי כפרי. בתחתית אחת האבנים שבימין האנדרטה נזכר שמו של ישראל שינדלר, שגילה גבורה בחילוץ חבריו תחת אש בקרב כאן, ונהרג בקרבות החווה הסינית במלחמת יום הכיפורים.

כדי לחצות בבטחה את הכביש לכיוון שער האריות נרד במורד דרך יריחו עד למעבר החצייה, נחצה את הכביש ונעלה בחזרה בצידו השני. נפנה לכיוון שער האריות ונעצור לידו.

13. שער האריות
לאחר שנכשלו שני הניסיונות להגיע מצומת רוקפלר לאוגוסטה ויקטוריה, בשל הטעויות בניווט, התקבל מידע שלפיו טור שריון ירדני עולה מיריחו לכיוון ירושלים. בעקבות זאת הוחלט לא לנסות שוב להגיע לאוגוסטה ויקטוריה באותו ערב ולהמתין ליום המחרת.
למחרת בבוקר ניצבו הלוחמים בפני מציאות שונה מזו ששררה ביומיים הראשונים של המלחמה בירושלים, הן מן ההיבט הצבאי והן מן ההיבט המדיני. מן ההיבט הצבאי: רבים מן החיילים הירדנים הבינו שהקרב אבוד וההתנגדות הירדנית לפעולות צה"ל הייתה קטנה בהרבה. כמו כן, בשעות אלו עמד לרשותם סיוע משמעותי של חיל האוויר. מן ההיבט המדיני: בבוקר כ"ח באייר, 7 ביוני, היום השלישי למלחמה, הורו ראש הממשלה ושר הביטחון לצה"ל להיכנס אל העיר העתיקה.
לאחר הפצצה של חיל האוויר והפגזה של כוחות ארטילריה ושריון לעבר אוגוסטה ויקטוריה ורכס הר הזיתים, יצאו כוחות הצנחנים והטנקים לדרכם, הן מהר הצופים והן מרוקפלר. אוגוסטה ויקטוריה, המוצב הירדני האימתני, נכבש ללא התנגדות, אחרי שהירדנים נטשו את המקום. משם המשיכו הכוחות לנוע להמשך רכס הר הזיתים, עד שהגיעו סמוך למלון אינטרקונטיננטל (שבע הקשתות), שמעל בית הקברות היהודי העתיק. כיתור העיר העתיקה וההשתלטות על הרכסים השולטים עליה הושלמו. משם פקד מוטה גור לנוע לעבר שער האריות ולהיכנס לעיר העתיקה.
בהינתן הפקודה נעו הכוחות, בהובלת מוטה גור לעבר שער האריות. הם נכנסו דרך השער ופנו מיד שמאלה לכיוון שער השבטים של הר הבית. בשעה 10:00 בבוקר דיווח מוטה במכשיר הקשר את שלוש המילים המפורסמות: 'הר הבית בידינו'. התרגשות עצומה ותחושה של רגעים היסטוריים אחזו את הלוחמים ואת כל מי ששמע את הדיווח. מהר הבית ירדו הצנחנים אל הכותל המערבי, לאחר שכבר תלו מעליו דגל ישראל. כוחות אחרים של הצנחנים פנו לחלקים אחרים של העיר העתיקה, כדי לסיים את ההשתלטות עליה.
באותו זמן שבו נכנסו הצנחנים אל העיר העתיקה דרך שער האריות, נכנסו אליה כוחות החטיבה הירושלמית דרך שער האשפות. מיד לאחר הכניסה הם פנו ועלו אל הרובע היהודי, הגיעו עד מגדל דוד, שם פגשו את כוחות הצנחנים, וחילקו את גזרות ההגנה.
זמן קצר אחרי כניסת הכוחות נכנעו נכבדי העיר העתיקה בפני צה"ל ורוב העיר העתיקה נכבשה ללא קרב של ממש. ההגעה אל העיר העתיקה, אל הר הבית ואל הכותל המערבי, הייתה השיא של מלחמת ששת הימים, שהחלה בחרדה גדולה והסתיימה תוך זמן קצר בהישגים היסטוריים ומרגשים.