בס"ד
גן לאומי נבי סמואל רקע כללי
גן לאומי נבי סמואל הוכרז בשנת 1998 ומכיל כ 3500 דונם, גובהו הטופוגרפי בשיאו 885 מ'.
גן לאומי נבי סמואל כולל בתוכו טבע בראשיתי, מעיינות נובעים, עושר ארכיאולוגי, אתר גבעת קרב נבי סמואל, כפר פלסטינאי קטן, וכמובן מצודת קבר שמואל הנביא.
נבי סמואל מאופיין בצורה בולטת במגוון סגנון המבקרים: מכל הדתות ומכל הזרמים מוצאים איש איש את הקרוב אליו באתר קטן השטח ורב האיכות בעל נוף ואויר ייחודיים.
הגן הלאומי מתחלק באופן מעשי על ידי גדר אשר יוצרת טבעת חיצונית הכוללת את הכפר, גבעת הקרב, החניון ומסלול היקפי, ובשטח המוקף מתקיים ליבו של הגן הלאומי הכולל את מצודת קבר שמואל הנביא, פארק ארכיאולוגי, מעיין חנה, עצים עתיקים, ושולחנות פיקניק.
מידי שנה נערכים באתר סיורים בעקבות הקרב של ידי רשות הטבע והגנים (25 באפריל) והילולת שמואל הנביא (כח-כט אייר).
דרכי הגעה:
לבאים מירושלים – יש לעלות ברחוב גולדה מאיר החוצה את שכונת רמות, להמשיך אל עבר גבעת זאב בכביש 436, וכחצי ק"מ אחרי בתי השכונה האחרונים פונים ימינה ע"י שילוט חום: קבר שמואל הנביא.
לבאים מתל אביב – מומלץ לעלות בכביש 443, לחלוף על פני מודיעין, בצומת עופר פונים ימינה לכיוון גבעת זאב. חולפים על פני גבעת זאב ומייד לאחר צומת הר שמואל נפנה שמאלה ע"י שילוט חום: קבר שמואל הנביא..
הילולה:
בתאריכים כ"ח-כ"ט אייר מתקיימת הילולת שמואל הנביא ואלפים פוקדים את ההר. בימים אלו הגישה לחניון באמצעות כלי רכב פרטיים חסומה והמבקרים עולים בהסעות חינם ישירות לשער הגן הלאומי.
אורך המסלול: כק"מ וחצי.
משך ההליכה+ הדרכה: כשעה וחצי.
תחנה א':
ציטוט המופיע גם בפרוספקט של הרט"ג:
"מעז אני לומר כי אין בכל ארץ ישראל... ואף בעולם כולו מראה כמראה מנבי סמויל. אין זה מפאת גובהו... כי אם מפאת מצבו ביחס לסביבתו. ומשום כך נראה הוא מעין מרכז המשקיף על המקומות המפורסמים ביותר על פני האדמה, כפי שאין בשום מקום אחר..." (נורמאן מקליאוד, עולה רגל נוצרי בשנת 1884)
אכן מנבי סמואל רואים את המקומות החשובים על פני האדמה, אם הקבוצה בעניין ובאורך רוח ניתן להשקיף ממש מהכניסה למשרד של עמוס על כיפת הסלע, עם קצת הדרכה היא נראית בבירור.
שאלה: מה הפירוש נבי סמואל? הנביא שמואל נכון. ומי היה שמואל הנביא? מתי חי?
אז ככה בקצרה שמואל הנביא חי לפי המסופר בתנ"ך לפני כ 3000 שנה, חי ונקבר ברמה עירו, לא לחינם הוא נקרא "שמואל הרמתי". אך היכן היא אותה רמה?
אם אנו מזהים במקום זה את קברו של שמואל על פי המסורת הרי שבחיפוש ארכיאולוגי ראוי שנמצא ממצאים בני 3000 שנה נכון?
וזה בדיוק מה שמסקרן עד היום את החופרים במקום מיוחד זה. מה אתם חושבים מצאו?
חשוב לדעת שבארץ ישראל אין רגע דל, ובמקום אסטרטגי כמו נבי סמואל החולש על כל המרחב הענק הזה כולם רצו לדרוך, לפיכך אתר שכזה עובר הרס ובניה מספר פעמים. הנה נביט לכיוון מערב: רואים קיר חצוב – צלבני, מעליו שרידי מבנים – מוסלמי מאוחר, ועל גביהן מבנה המסגד – שיפוץ ירדני מהמאה ה20. זהו גן עדן לארכיאולוגים אך גם מרחיק אותנו מהשאלה האם ישנם שרידים של הנביא באתר. אז ככה: נמצאו כלים בשימוש משני כלומר כלים בני 3000 שנה בערך אשר נמצאו בשרידי מבנים מאוחרים יותר. בדיוק העובדה אשר מוכיחה שאתר שכזה עבר גלגולים רבים. הביטו משמאלנו ממש חפירות חדשות: זוהי שכונה חשמונאית היחידה שנחשפה בארץ ישראל עד כה. לפי המקורות יהודה המכבי יוצא לקרב אמאוס מכאן. יהודה היה מתוחכם מאוד – הוא הדליק מדורות בראש ההר לסמן ליוונים: "אנחנו בבית" ולפי הבנתו יעלו היוונים בדרך המקובלת מעלה בית חורון – כביש 443 של היום, וכך היה. ובאותה שעה בדיוק ירדו יהודה והמכבים בדרך הפחות מוכרת אז, כביש 1 של ימינו, נחל נחשון ישירות אל מחנה היוונים באמאוס ובדרך פתע ותחבולה ניצחו את הקרב.
מסקירת עצמות ברחבי האתר ובבור שנראה בבירור תחתינו עלתה העובדה שיושבי המקום היו יהודים! 99% עצמות בעלי חיים טהורים. אכן שכונה חשמונאית.
(אם הקבוצה איננה מבוגרת בעלת רקע בתקופות מומלץ לפתוח גרף זמנים כללי ולהסביר על שמואל – מלוכה – חורבן – חשמונאים – צלבנים ועוד)
נמשיך לתחנה הבאה, אלו שהשאירו בהר את חותם הפיזי המשמעותי מכולם – הצלבנים.
תחנה ב'
יורדים במדרגות העץ למשטח החפיר הצלבני, מקום מומלץ לשבת בצל (בכל שעה ביום מוצל שם בזווית אחרת, תחת הגשר)
הצלבנים באים לארץ ישראל מאירופה בשנת 1099. מטרתם – לכבוש את הארץ מידי הכופרים, המוסלמים. בדרכם לארץ ישראל בוזזים והורגים הצלבנים לא מעט אזרחים תמימים וביניהם רבים מיהודי אירופה ואף מיהודי עכו וירושלים.
הצלבנים שלטו בארץ פחות ממאה שנים (1187) אולם החותם שהשאירו בדמות מבצרי צבא מרשימים נותר לרוב עד היום.
בהגיעם לכיוון ירושלים עלו אף הם במעלה בית חורון והרי שבמקום הראשון ממנו השקיפו אל עבר העיר היה נבי סמואל או בלשונם – הר השמחה, הגענו לירושלים.
-אילו הייתי נותן לכם בית ענקי, ממש אחוזה. איך אתם הייתם שומרים עליה?
הצלבנים, בעלי תפיסה אירופאית מובהקת, שם כל מבצר מוקף בתעלת מים עמוקה, בתוך התעלה – תנינים ובתוך פיהם כל האויבים... כך גם עשו הצלבנים בנבי סמואל, אנו יושבים כעת בתוך החפיר הצלבני, שימו לב, עד היום כדי לחצות אותו משתמשים בגשר! 1000 שנים אחרי.
אלא שבכדי לבנות מבצר צבאי נדרשים הרבה אבנים – והרי לכם השימוש בחומר שהוצא מן החפיר הצלבני לבניית המצודה.
שימו לב לסימני החציבה על הקירות. איך חוצבים? פטיש ואיזמל – נכון.
ניתן להבחין מיהו היה חוצב ימני ומי היה שמאלי.
אתם יודעים כמה באוכלוסיה הכללית ימניים וכמה שמאליים? המחקר טוען ל 13% שמאליים והיתר ימניים. כעת הביטו אל סימני החציבה – כאן מתגלה נתון מעניין מאוד: בערל חצי ימני וחצי שמאלי! איך? פעם היו יותר שמאליים מהיום?
לשאלה זו נתנו דעתם מלומדים רבים, בתחילה טענו שאכן, בימינו לימדונו להשתמש במוח השמאלי הלוגי יותר וההישגי יותר ובכך גם הפכו אותנו לימניים שכן המחקר מצביע על שימוש בחלק ימני של המוח לצורכי אומנות ויצירתיות המעיד על אדם שמאלי ובחלק הימני המעיד המשמש לניתוח וחשיבה המעיד על אדם ימני. רעיון מופלא לא?
אחרים שיערו שייתכן ובכוונה לקחו קבוצות חופרים חצי ימניים וחצי שמאליים על מנת שיוכלו לעבוד זה מול זה וביתר קלות. או שאת כל המחצבה חצבו רק 2 פועלים?
אך הסברה הנכונה כנראה פשוטה עוד יותר: פעם עזרתם לאמא לנקות לפסח? התחלתם ביד הנוחה לכם, וכשהתעייפתם ואמא התעקשה? למדתם לעבוד גם ביד השנייה. בדיוק. מי שעבד פה לא תמיד היה ברשותו את כל הזמן שבעולם וכנראה שעשה זאת גם לא מרצונו החופשי, וכך סיגל לעצמו שימוש בשתי הידיים לביצוע העבודה הקשה.
עתה בואו נמשיך אל עבר השקתות המפוארות, המשטח החצוב לעולי הרגל ועוד.
הולכים עם הקבוצה לכיוון צפון אל שקתות המים אשר שימשו כאבוסים לסוסים, מסבירים על הטבעות לקשירת הסוסים ומדמיינים יחדיו. ניתן להסב את תשומת הלב לבמה המוגבהת – יש המזהים אותה עם ה"במה אשר בגבעון" המופיעה בספר מלכים, רבים מהחוקרים דחו הצעה זו. נמשיך לכיוון המדרגות ונראה מימיננו סלעים מוגבהים המראים בבירור איך חצבו אבנים – תחילה מ4 רוחות ולבסוף היו "כורתים" את האבן. נעלה במדרגות ונלך אל עבר השולחנות בצל עצי הזית.
ניתן גם להתעכב בבאר במים: עומקה כ 8 מטרים ובקרקעיתה מים, לרוב עומקם כחצי מטר. יש הרואים בבאר זו את "בור השבעים" מסיפורו של גדליה בן אחיקם המתואר בתנ"ך במצפה, המזוהה בנבי סמואל לפי רוב החוקרים, אך על זיהוי הבור הנזכר עם באר זו אין ביסוס מחקרי.
תחנה ג'
נתמקם בצל עצי הזית העתיקים, בנקודה זו האויר נעים יותר, יש נוף יפה, צל ומקום להושיב אפילו קבוצה גדולה יחסית (משך ההדרכה כ 15 דקות).
אם נחשוב לרגע כיצד באמת מוגבהה הר שמואל כל כך מסביבתו, נתון אשר מקשר אותו באופן אוטמטי עם קרבות עקובים מדם לאורך ההיסטוריה, הרי שחייבים אנו לדעת מעט גיאולוגיה. הר שמואל הינה "הורסט" – התרוממות גוש הר באמצעות שבר גאולוגי המותיר אותו בצורה בולטת ביחס לסביבתו. מנקודה זו אכן פשוט להבין את העניין. לא זו בלבד אלא שעמק גבעון הפרוס תחתינו מצפון הינו תחילתו של נחל שורק. טיפות המים הראשונות של נחל שורק הגדול יורדות כאן. בדרכו מכאן מתפתל נחל שורק ומקים את הר שמואל משלוש רוחות: צפון, מזרח ודרום אשר נותנים תוספת למימד הגובה המרשים ולמפתח הנוף הייחודי.
אבל נניח לאבנים ונדבר היסטוריה. אמרנו קרבות אז בבקשה:
הזכרנו את קרב אמאוס שהחל פה, הצלבנים אשר תפסו את הנקודה ושמחו. גם במאה שעברה התחוללו קרבות קשים בראש ההר ב 3 מלחמות שונות.
שרידי התעלה אשר נמצאת ממש למרגלותינו הינה עדות למלחמת העולם הראשונה. כאן, נערכו הטורקים בביצורים ובתעלות לצבא הבריטי אשר עלה אף הוא במעלה בית חורון, אלא שהבריטים היו חזקים יותר ונחושים יותר. ההפגזות הכבדות של הצבא המלכותי הסבו אבידות כבדות אשר הרסו את מצודת הקבר בצורה קשה. מי ששיפץ אותה היה המלך חוסיין בשנות החמישים כאשר רצה לקבל את תמיכת המקומיים וליצור אחיזה של ממש ביהודה ושומרון.
הקרב המשמעותי ביותר עבורנו, ואשר נכתבו עליו 3 ספרים ועוד רבות סופר אודותיו הינו "קרב נבי סמואל" בימי מלחמת העצמאות.
התאריך: 25 לאפריל 1948, ליל הסדר תש"ח, 3 שבועות בלבד לפני הכרזת המדינה. בארץ, קרבות קשים, והמערכה על ירושלים הינה המכרעת ביותר. מתקבל ההחלטה במפקדת הפלמ"ח היושבת בקרית ענבים, ממש פה למטה, לצאת למבצע אשר ירחיב אתר ירושלים המצומקת לצפון ולדרום – מבצע יבוסי.
הקרב, שתוצאותיו היו מחרידות החל כך: 4 פלוגות היו שותפות בו. אחת תכבוש את הכפר בידו מצפון, השניה תכבוש את בית איכסא מדרום, השלישית תחסום את הדרכים, ולרביעית, המשימה המורכבת ביותר: להעפיל ממערב למזרח ולכבוש את הכפר נבי סמואל. שעת השי"ן – השעה ממנה אין לחרוג נקבעה לעלות השחר. מכיוון שלטפס לכיוון מזרח עם עלות השמש יוצר סינוור קשה, כמו גם היחשפות הכוח עיני האויב.
המשימה הוטלה על פוזה – חיים פוזננסקי, לוחם ומפקדת אשר היה לאגדה עוד בחייו. מאחוריו 33 לוחמים, רובם ללא ניסיון משמעותי. 3 הפלוגות האחרות מבצעות תוך כדי הסתבכויות את משימותיהן ומעכבות את ביצוע המשימה של פוזה וחייליו. פוזה, יש שיאמרו שלא שמע במכשיר הקשר את הפקודה לוותר ולא להעפיל, ויש שיאמרו ששמע אך התעלם, מחליט לטפס אל ההר לאחר שהאיר המזרח, ובכך חורץ את גורלו וגורל פקודיו למוות. רק 3! לוחמים חזרו הביתה מקרב זה, ושירת ההלל של חג הפסח בקרית ענבים הפכה לקינה. המילים בכל דור קמים עלינו לכלותינו קיבלו עתה גוון מצמרר.
ה"נקמה" המתינה 19 שנים ובשנת 1967 במלחמת ששת הימים כמעט ללא ירייה נכבש נבי סמואל ומכאן התקדמו הכוחות לשומרון וצפון ירושלים במהירות.
כלל היה לחטיבת הראל: מקום שחטפנו קשה ב 48 יהרס ב 67. כחצי שנה לאחר ניצחון ששת הימים גנדי היה לאלוף פיקוד המרכז פנה לתושבי הכפר על מנת שיעזבו את בתיהם. הם עזבו והבתים נהרסו. כיום נותרו כ 15 בתים בכפר נבי סמואל. בשנת 1948 היו בין 150 ל200 בתים נושבים בכפר.
גבעת הקרב אשר למעשה בה נפלו פוזה וחבריו נמצאת ממש מתחתינו, בחורשת האורנים. כאן המקום לדון בקבלת החלטות של המפקד בשטח הנתון במציאות מורכבת לעומת הכללים שנקבעו מראש, הדיון נכון בכל מערכת: צבא, בית ספר ומשפחה וכו'.
לעיתים אם הקבוצה עוד נהנים מהישיבה זה המקום לדבר על עצים עתיקים וטבע בגן לאומי נבי סמואל. ניתן לרדת מעט צפונה אל תחת עץ השקד הענק.
משמאלינו, בתוך מתחם בית הקברות המוסלמי הקטן נמצא עץ רימון בודד. היחיד בהר. ישנה מסורת קדומה שהרואה למצוא את זיווגו יקשור מטפחת על עץ הרימון בקבר שמואל הנביא. לפי הבנתי זה העץ היחיד אז בהצלחה למעוניינים.
גן לאומי נבי סמואל עשיר בעצים עתיקים, הודות למפלס מי התהום הגבוהים יחסית (עדות לכך הוא המעיין הנובע בסמוך) התפתחו העצים וגילם קרוב למאה שנים. לצערנו "עקת מים" כלומר חוסר מתמשך במים של השנים האחרונות עקב מחסור בגשמים וירידת מפלס מי התהום יצרו מצב של סכנה ממשית לעצים אלו. אילמלא תושייתו ומקצועיותו של עמוס טל הנזק היה משמעותי ביותר. הפתרון למחסור במים הוא הצינור עם הטפטפות, אך לא די בכך, עצים אשר החל תהליך של תמת – מוות חלקי היו חייבים שיקום, וזה ההסבר לגדמי הענפים הצבועים בכחול, מניעת חדירת מזיקים לאזורים שהתייבשו בעץ.
בגן הלאומי קיימים עצי תות זקנים, תאנה, שקדים, זיתים, עוזרר ותיק, ברושים, אורנים ועוד.
נרד צפונה לכיוון המעיין תוך כדי אזהרה למטיילים שאנו יורדים מדרגות בנות 1000 שנים בערך שמעולם לא שופצו. למי שקשה או לבעלי עגלות ניתן לעקוף משמאל ולרדת למעיין מסביב.
מדרגות אלו היוו דרך גישה של הצלבנים מן המצודה אל מקור המים.
אם רוצים ניתן לקפוץ שמאלה אל עבר מערת קבורה אשר יש המייחסים אותה לימי בית שני אשר פתחה נראה בבירור.
בעת הירידה למעיין חובה לוודא שאין טובלים בעירום במים. היו לא מעט מקרים של אי נעימות בנקודה זו.
תחנה ד'
אם ראינו באר מים הרי שייתכן ובשיפולי ההר נמצא מעיין נובע. ולא סתם מעיין אלא ניקבה מרשימה ומזמינה כניסה. אין צורך בפנס שכן בסוף הנקבה ישנו פיר המאיר את הנביעה היפה. עומק המים הינו כגובה ברך לאדם בוגר, הקור מקפיא עצמות!
כמו מעיין זה ניתן למצוא נוספים בשיפולי ההר לכיוון מזרח, אולם המעיין שלנו הכי יפה ובעל שפיעה נאה. מקסים לראות את דשא הקקויה המוריק גם בקיץ ללא השקיה. הכל תוצאה של הבדלי השכבות. עתה אנו נמצאים בסמוך לשכבה חווארית אטימה ולפיכך נובע כאן המעיין. תצורת הסלע הינה בית מאיר ומעיינות יכולים לפרוץ בה.
חכמים שואלים בתלמוד: מעיין מהיכן מתברך? כלומר: בור מים ברור – יורד גשם וממלאו, אולם מעיין מהיכן באים מימיו? היום לנו ברור שזהו גשם המחלחל וכו', אך לחכמים הסבר נוסף: נהר- מתוכו מתברך, כיון שמשפיע מימיו כל הזמן זה הגורם לו להוציא עוד מים. כמו כלל רעיוני שכזה. מי שחושב כל הזמן כיצד להעניק – מקורו תמיד מבורך.
(חשוב מאוד רקע הקבוצה, לפיו יותאמו המבואות בסיפור התנכ"י).
כאן המקום להיזכר בתפילת חנה התפילה אשר רבים אומרים אותה בכל בוקר. חנה, העקרה מרת נפש עומדת בתפילה ומשתוקקת לבן, ובתפילתה נודרת: "אם זכרתני ולא תשכח את אמתך ונתת לאמתך זרע אנשים ושאילתיו לה' כל ימי חייו", כלומר אם תתן לי בן אני משאילה אותו לשרת בקודש כל ימיו!
זהו לכאורה בדיוק הפוך מההיגיון. את עקרה כ"כ הרבה שנים, הכי טבעי כאשר יוולד לך בן לשמור אותו הכי קרוב אליך. למה את נודרת לתת אותו?
אלא חנה הבינה שלא סתם היא עקרה, כנראה לבן שלה יש יכולת השפעה ייחודית לטובת כל הציבור ולכן מחליטה שהוא יהיה דמות של תרומה אין סופית, נתינה ללא גבול.
אולי זאת הסיבה שספר שמואל מתחיל בסיפור של טורם לידתו של הנביא, להבין מאיזה רקע של השפעה החוצה הוא נולד. ואכן, שמואל הנביא גילם בדמותו את חזון אמו.
כל חייו שירת את עם ישראל ושפט אותם, כלומר היה מנהיג עליון. באחרית ימיו עומד שמואל נגד העם ושואל: "את שור מי לקחתי? וחמור מי עשקתי? ומי לקחתי מיד איש מאומה?"
ומה התשובה? נסו לדמיין כיום כל דמות ציבורית שואלת את העם שאלה שכזו. "ולא ענו אותו העם דבר". אמרו חכמים על המשפט "חמור מי לקחתי" – אפילו חמור של ציבור לטובת הציבור לא היה לו, יעני רכב שרד לנסיעות ציבוריות – לא היה לשמואל.
דמות שכולה נתינה. אולי זו הסיבה שאמרו שכל המתפלל אצל שמואל הנביא נענה – שהוא כצינור נקי, ללא סתימות, כל מה שמעבירים דרכו – עובר, אינו משאיר אצל עצמו מאומה.
ואני חושב שתפילה לאור דמות מופת שכזו, אשר על פי המסורת גם חנה אימו קבורה פה הינה תפילה של חשיבה על הזולת, נתינה וברכה לכל העולם.
ישנם מסורות המספרות שבמעיין זה טבלה חנה לפני שילדה את שמואל, אולי זאת הסיבה שרבים נוהגים לטבול בו גם בימי החורף הקפואים.
אז בואו נעפיל אל עבר ציון קברו של שמואל הנביא.
אם נותר זמן וכוח ניתן ללמוד על עץ הזית היפה שבסמוך. נאמר בתהילים: בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך, עץ הזית, מוציא את ה"חזירים" – נצרים וחוטרים מסביבו, כרוצה לומר: ילדי הישארו בסמוך לשולחני, שזוהי אכן ברכה להורים שילדיהם רוצים להישאר על ידם לאורך שנים.
תחנה ה'
לאחר שהחלפנו כוחות במעיין נעלה לאיטנו לפסגת ההר אל מצודת קבר שמואל הנביא.
על מנת לגוון את הדרך כדי שלא נשוב בדרך בה ירדנו ניתן לחדש מספר דברים:
א: אפשר במידה ובקבוצה ישנם לא מעט ילדים לקיים משחק חפש ת'אתון שזה בעצם חפש את המטמון רק בנושא שמואל והגן הלאומי. מטמינים לפני הסיור 5-6 פתקים עם שאלות אשר התשובה מובילה לפתק הבא. השאלות, כמובן קשורות לנאמר בתחילת הסיור.
התחנות: מעיין, עץ ברוש ענק, מערת קבורה, באר המים, כניסה לקבר.
ולמעשה כך הגענו למצודת הקבר בלי להשתעמם וגם חזרנו על החומר שלמדנו.
ב: הכי פשוט הוא לעלות בדרך אחרת ממנה ירדנו. הכי נוח להיצמד לגדר המערבית של הגן ולעלות איתה עד שנראה משמאלנו את הפינה הצפון מערבית של המצודה ואליה נעלה. סימן היכר לעוזבנו את גדר הגן ולפנות שמאלה הינם 2 עצי אגוז מלך גדולים ויפים.
ניתן לראות בדרך זו את החפיר הצלבני מצידו המערבי. כאן, רואים בבירור את שיטת החציבה ה"פורסת" את הסלע לקוביות לטובת בניית המצודה.
נעלה אל ממש סמוך למבנה הקבר ונערוך תצפית קצרה צפונה ומזרחה (משך ההדרכה כ 5 דקות).
הדרכה בתצפית הינה דבר מורכב מעט: הקבוצות לרוב מורכבות ממגוון אנשים בעלי רקע שונה. תמיד יהיו את המקומיים ש"יקפצו", ואת אלו שעדיין לא הבינו היכן הצפון והיכן ירושלים.
לפיכך מומלץ בנבי סמואל העשיר בתצפיות לערוך סקירה פנורמית כללית ולהתמקד בנקודה הנראית בבירור בעלת סיפור מעניין. את התצפית צפונה מומלץ לערוך ליד המעקה הצפוני הסמוך לשער הכניסה המוסלמי למצודה.
אם נתחיל בסקירה מצפון מערב נראה בימים יפים את מישור החוף, מעלה בית חורון אותו הזכרנו בקרב יהודה המכבי. נראית יפה מועצה מקומית גבעת זאב וגבעון החדשה. מעניין השם גבעון חדשה! למה שלא נסתפק ב'גבעון'? אלא בשנות ה 70 רבו המחקרים הארכיאולוגיים ביהודה ושומרון וממש בסמוך אלינו נמצאה חורבה. הערבים קוראים לה בשם "עדסה". השם צלצל כמו עדשה – עיר המוזכרת בנחלת בנימין. ראשוני המתיישבים במקום רצו לקרוא ליישובם בשם עדשה אלא שלפתע נתגלו עוד הרבה חרבות באיזור הנושאות את השם עדסה. אמרה ועדת השמות: היות ולא בטוח שאתם ה"עדשה" שמוזכרת בתנ"ך, אולם כמעט בטוח שאתם לא רחוק מגבעון אז נקרא לכם גבעון, וכדי שלא תתאכזבו – גבעון החדשה.
את גבעון קל לזהות על ידי הכפר היושב ממש על הגבעה שלידינו. בגבעון על פי המסורת עמד המשכן בגלגולו האחרון לפני בניית המקדש על ידי שלמה. 57 שנים עמד המשכן בשילה וכלל במה – "הבמה אשר בגבעון". במקום זה חזה שלמה המלך בחלומו והנה מוצעות לפניו 3 אפשרויות. מה תרצה להיות? חכם? גיבור? או עשיר? במה אתם הייתם בוחרים. האם הכח הוא מפתח ההזדמנויות? או העושר? או שמא החוכמה? שלמה בחר בחכמה. אלוקים אהב את הבחירה ונתן לו את שלושת המתנות. כל זה התרחש בגבעון. ומניין לנו שאכן זו גבעון? אז ישנם 3 תנאים חשובים לזיהוי אתר עם איזכור מקראי:
א: שימור שם – לכפר הצמוד קוראים ג'יב, זה כבר התחלה יפה.
ב: הכוונה של התנ"ך – בתנ"ך מתוארת גבעון כמרכז ל5 ערים מצפון לירושלים סמוך למעלה בית חורון "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון", אז גם מבחינה זו אנחנו בסדר.
ג: התנאי החשוב ביותר זה ממצא מקומי המעיד על שם המקום. ומה מצאו? בחפירת התל נתגלו למעלה מ 200 ידיות קנקנים, על כולם מופיעה הכתובת: לגבעון. מחברון לגבעון, מירמות לגבעון וכו'. התברר בחפירה שבגבעון היה יקב ענקי אשר מכל הארץ הובאו קנקנים ליין המשובח. אז "בינגו" – זו אכן גבעון.
כמו כן נמצא בור מים עצום שייתכן ועונה לשם ה"בריכה אשר בגבעון: המוזכרת אף היא בספר שמואל.
העיר הענקית הנראית באופק הינה רמאללה אשר מתפתחת בקצב מהיר למערב ודרום. שיא הגובה באופק הינו הר בעל חצור, 1016 מ' גובהו. את רמת הרי עמון ניתן לראות בימים יפים ואפילו לפעמים רואים את 2 המגדלים העצומים של רבת עמון בירת ירדן.
נמשיך מכאן ונלך לכיוון דרום, נקיף את המצודה ונשב תחת עץ האורן הענקי שריד לייעור הבריטי העומד כאן כ 100 שנים בערך.
כדאי לשים לב: בימים קרים קר מאוד שם וישנם רוחות, ובימים חמים ישנו ריח של שתן לפעמים. היתרון בנקודה זו הינם הספסלים, הצל, והנוף המדהים. חשוב לוודא שאכן נעים ונוח לפני שמביאים את הקבוצה לשם.
תחנה ו'
התצפית לדרום מרתקת לא פחות מקודמתה. לפנינו בירת ישראל והעיר הגדולה כיום בארץ. 804,000 תושבים חיים כיום בירושלים. קו פרשת המים הארצי נראה פה חוצה את ירושלים למזרח ומערב. את גשר המיתרים וודאי כולם מזהים. נזכיר את שכונת רמות הגדולה ביותר בירושלים כ 56,000 תושבים. השכונה משמרת בשמה את העיר 'רמה', עירו של שמואל הנביא. מתחתנו ממש הכפר בית איכסא ומאחוריו נראות בבירור 7 שלוחות הרי ירושלים היורדות מלאות הוד אל השפלה. ממש בחורשה הסמוכה לבית איכסא התכנס הכוח של פוזה לפני שהעפיל אל נבי סמואל עם שחר ונסוג.
את נבי סמואל קל לזהות מהרבה מקומות בירושלים. אף בלילה הודות לגופי תאורה חדשים שאתם רואים לפניכם המאירים את המצודה באור יפיפה. המצודה המרשימה רק עליה עוד לא דיברנו...
המצודה נבנתה ככנסיה ביזנטית לפני כ 1500 שנים. הכנסיה – סנט שמואל הייתה לכבודו של שמואל הנביא אשר על פי מסורות שונות הובאו עצמותיו לכאן. המסורת על קברו של שמואל הנביא בנבי סמואל הינה קדומה אולם פקידת האתר ומנהגים רבים נוספו במהלך הדורות. על בסיס כנסייה זו בנו הצלבנים את מצודתם, המוסלמים השתמשו בבסיס המצודה הצלבנית ובנו על שרידיה את המסגד. המבנה המוסלמי כפי שהזכרנו חרב כמעט לחלוטין ב1917 ושוקם על ידי הירדנים למבנה בעומד כיום.
אז היכן אנחנו על פי ההיסטוריה ברמה? עירו ומקום קבורתו של שמואל על פי התנ"ך. או שמא במצפה? שם שפט שמואל את ישראל, ומשם יצא יהודה לקרב. מה שלא תחליטו בעצמכם המסורת החליטה כבר. כאן על פי כל המסורות עומד ציון שמואל הנביא.
קיר המצודה מבפנים, אשר היה מטוייח ומסוייד קולף, ועל האבן המקורית נראים חריטות וסימנים בני מאות שנים המעירים על תיעוד נדבות של יהודים לטובת קבר שמואל הנביא.
מסורות רבות מלמדות על מנהגים שונים: ישנו מנהג להדליק נר, אחרים קושרים מטפחות ורבים מביאים את בניהם לחלאקה בציון שמואל הנביא. נכנס את מבנה הקבר. נרות מדליקים רק ליד איזור השירותים בכניסה לאתר. אולמות התפילה נפרדים לגברים ונשים ואילו האולם העליון לכולם. כהנים שומרי מצוות ישנם אשר נמנעים מלהכנס כיוון שאינם נכנסים לקברים, אך ישנם רבנים המתירים כניסה בנבי סמואל כמו גם במערת המכפלה מן הטענה שמפלס הקבר עמוק וחדרים רבים בנויים על גבי המפלס המקורי ומהווים חציצה מספקת.
לקבוצה המעוניינת בתפילה כדאי להקציב זמן משוער לטובת התפילה על מנת שלא יתפזרו. את הסיור מומלץ לסיים פה, אלא אם כן הקבוצה מעוניינת בלווי החוצה או באתרים נוספים.
ניהול סיכונים:
ביטחון
מבחינה בטחונית נבי סמואל השתפר בצורה יוצאת מן הכלל בשנים האחרונות. עם בניית גדר "עוטף ירושלים" נחסמה הגישה לנבי סמואל על ידי תושבי הכפרים הסמוכים אשר אלו היו באים למעיין לרחיצת הצאן ורעייה. לב הגן הלאומי מוקף בגדר ומצלמות ושומר ניצב תמיד בשער הגן. בשנים האחרונות נבי סמואל נחשב כאתר שקט לחלוטין מבחינה בטחונית.
בטיחות
המחצבות הצלבניות – בעת הסיור במחצבות יש להיזהר לא לעמוד על שפת המחצבה העליונה מחשש לנפילה. המקום אינו מגודר ברובו! יש להימנע מעליה עם הקבוצה במקום בו יכולה להיווצר בעיית מצוק.
המדרגות למעיין – המדרגות הינם שריד צלבני בן כ 1000 שנים. ניתן לעקוף בזהירות משמאל. אם בקבוצה אנשים מבוגרים אפשר להציע להם לשבת בספסלים תחת העצים עד לחזרה (כמובן מומלץ שיבואו למעיין אך הכל תלוי ביכולות).
המעיין – במעיין חובה להיזהר בעת כניסה בפרט אם קיימים ילדים קטנים. ריצפת המעיין מחליקה! כמו כן בעיית הטובלים בעירום הינה בעיה משמעותית אם לא בדקנו שאכן המעיין ריק מטובלים לפני הבאת הקבוצה אליו. הדבר נכון בייחוד בימי שישי וערבי חג אזי המעיין משמש ממש כמקווה עבור רבים. זהירות!
חלאקה בנבי סמואל
מנהג ישראל הוא לא לספר את שערותיו של ילד עד גיל 3 ובהגיעו לגיל 3 לערוך מסיבה הכוללת תספורת במקום קדוש או אצל צדיק המשלבת דברי תורה וסעודה.
מנהג החלאקה נודע עוד מימי האר"י הקדוש ממקובלי צפת במאה ה16. מסופר כי לקח את בנו לתספורת ראשונה בציון רבי שמעון בר יוחאי במירון.
גדולי המקובלים, אף בני זמננו כותבים כי אמנם האר"י לקח את בנו לר' שמעון אך מקור המנהג הוא דווקא לקיימו בציון שמואל הנביא.
רעיון החלאקה עולה יפה עם סיפור תחילת חייו של שמואל בו אמו מקדישה אותו ומייעדת לו עתיד משמעותי של תרומה לכלל ישראל עוד בהיותו ילד. למעשה זהו עיקר מנהג עשיית חלאקה. השיער, המבטא כוח (כמו אצל שמשון הגיבור) בעת גזירתו מציג כביכול את עיצוב פניו ודמותו של הילד לראשונה. ההורים אשר וודאי רוצים להראות לילד כיוון ודרך מן הסתם יקחוהו למקום משמעותי בעל משמעות כנבי סמואל.
טקס עשיית החלאקה אינו מחייב דבר, יש שנהגו שהילד לובש ציצית לראשונה ומברך שהחיינו. יש שמאכילים הילד הדבש שימתקו דברי התורה בפיו.
ראיתי הרבה קבוצות אשר את בתספורת מכבדים את הסבים והסבתות וכל הקרובים אשר הם גוזרים מעט, מברכים את הילד ומעניקים לו מתנה. יש החוששים מפחד הילד ב"גזיזה" הזו ומניחים לגדולים רק לברך ואילו ההורים גוזרים מעט באופן סמלי.
טקסי חלאקה ונוסחים שונים ניתן למצוא בקישורים הבאים:
http://www.babakama.co.il/content/item/id/51
http://cafe.themarker.com/topic/1565647/
מסלול סובב הר שמואל
אם הקבוצה מעוניינת במעת אתגר אין דבר נפלא מלערוך טיול אופניים או ג'יפים במסלול סובב הר שמואל. היתרון החשוב שהמסלול הינו מעגלי ולא כולל עליות קשות או שבילים צרים ומסוכנים.
אורך המסלול: כ 4.5 ק"מ.
משך המסלול: תלוי כמובן אם הטיול רכוב ובאיזה כלי. באופניים עם הדרכות כשעה ורבע.
במפה המצורפת השביל המקווקו הינו המסלול. מתחיל מעיקול הכביש החד בעליה לגן הלאומי, מקיף את ההר מדרום, מזרח, צפון. מגיע לגבעת הקרב במערב וחוזר לנקודת ההתחלה. ממש בתחילת המסלול מתחת לעץ הזית הראשון שנקרה בדרכנו קיים מעיין קטן בתוך מערה. שווה לרדת לראות. כמו כן ניתן לסייר רגלית בגבעה בה התחולל הקרב ב 1948 ממנה אפשר לצפות אל עבר נבי למון – שמורת טבע בה האלונים העתיקים בארץ! וממנה יצאו הלוחמים אל עבר הקרב הנורא. הגבעה המדוברת נמצאת בדיוק בשלב בו אנו עולים על כביש אסלפט לראשונה מאז שהתחלנו בטיול. הגבעה כיום מיוערת באורנים ורק תעלות קרב מעידות על העבר המיוחד שלה.
שמירת טבע בגן לאומי נבי סמואל
אין ספק שנבי סמואל הינו אתר ייחודי כפי שנאמר עד כה. היופי שבו טמון בעושר הריגושים המצוי על פני שטח כה קטן. חשוב לדעת לא לפגוע בכל המרכיבים המשלימים לכדי מקום קסום.
החי – כפי שנראה בתמונה הראשונה במאמר זה צבי א"י מסתובב חופשי בשטח הגן הלאומי. תמונה זו צולמה ב 2013. חשוב שהמצב יישאר כך גם בשנים הבאות! בגן לאומי נבי סמואל ציפורים נודדות לרוב ונתון זה מושך אליו צלמים רבים ומתעניינים.
הצומח – כפי שהוזכר, עצים עתיקים הינם לב הגן הלאומי והטיפול בהם כמו גם הדיווח על השחתה או מצוקה הינם באחריותינו. אין להדליק אש אלא במקומות בטוחים ואין להשחית או לכרות מן הצומח בשום אופן.
הדומם – מעיין נבי סמואל הינו דבר עדין. פירוש הדבר שהתחדשות המים בו הינה איטית ופני שטחו קטנים יחסית. אין להשתמש בסבונים וכו' (יש כאלה שחשבו על כך... תתפלאו) וחשובה שמירת הנקיון שבעתיים בסמוך למעיין. כמובן שאין לחרוט, לקשקש או להרוס דבר מן הארכיאולוגיה המדהימה העומדת בגן הלאומי.
מקורות נוספים
רבות נכתב על נבי סמואל ממספר כיוונים:
זיהוי ומקורות היסטוריים
- נבי סמואל, יואל בן דב, הוצאת הקיבוץ המאוחד
- מקור המסורת על נבי סמואל, יואל אליצור קתדרה 31, אפריל 1984 (מאמר לא ארוך ומרתק!)
- ציון הקודש של שמואל הנביא ע"ה, הרב יוחנן הכהן שבדרון, בתוך קובץ "לשון חכמים".
הקרב
מופיע באריכות גם בספר "נבי סמואל".
- פוזה ואנשיו: סיפורה של מחלקת סיירים מרכזית משמרות, שמואל
אבן בורנשטיין, הוצאה פרטית
- אחרי!, אורי בן ארי, הוצאת מעריב.
- קרב נבי סמואל, הכתובת על הקיר שלא נקראה, אורי מילשטיין,
הוצאת שרידות.
אנחנו רוצים להיות קשובים לבקשות שלכם.
מזמינים אתכם לספר לנו על מקומות ותכנים ירושלמים נוספים אותם תרצו לחקור ולהכיר.
