רמת רחל

רמת רחל הוא קיבוץ שהקימו חברי גדוד העבודה- ארגון חלוצי שיתופי שעבדו ברחבי הארץ. כיום הוא מעיין מובלעת בדרום השטח המוניציפאלי של ירושלים, סמוך לשכונות ארנונה ותלפיות. הקיבוץ עצמו שייך למועצה אזורית מטה יהודה.

לפני יותר ממאה שנה פלוגת ירושלים של גדוד העבודה הקימה את המחנה הראשון שלה בעיר והשאירה חותמה בבניינים ומוסדות אותם הקימה - ניתן עדיין לראות צריף של המחנה הראשון שלהם ברחוב אבן גבירול במרכז העיר. לאחר עלייתם על הקרקע ברמת רחל בשנת 1926, נחרב הקיבוץ פעמיים ונבנה מחדש. סיפורו של המקום נשאר שזור בסיפורה של ירושלים הנבנית ומתפתחת בדור הקוממיות והמדינה.

מספר שנים לאחר הקמת הקיבוץ וביתר שאת לאחר קום המדינה, נעשו חפירות ארכיאולוגיות מקיפות אשר חשפו פרקים מתולדות עם ישראל מימי תקופת הברזל ועד ימי הבית השני. נסייר באתר הארכאולוגי ובקיבוץ, תוך שאנו רואים מספר יצירות אמנות חשובות ונספר פרק מרתק בתולדות ירושלים.

 

את מרבית הסיור ניתן לעשות באופן רגלי.

לקיבוץ ניתן להגיע בקו 7 העוצר סמוך למלון.

 

לצועדים רגלית: על מנת להגיע לשתי התחנות הראשונות יש לצאת החוצה מן השער, להמשיך ישר עד שרואים מצד ימין את עצי הזית.

למגיעים ברכב: על מנת להגיע לשתי התחנות הראשונות, בהגיעכם סמוך לכניסה התיירותית לקיבוץ רמת רחל, אין להיכנס בשער אלא לפנות שמאלה ולנסוע על פי שילוט המכוון לכיוון פארק הזיתים ומוצב הפעמון.

 

פארק הזיתים.

 

1. פסל עצי הזית: פסל סביבתי הממוקם במרכזו של פארק עמודי הזית, ממזרח לקיבוץ. הפסל מורכב משלושה עמודי בטון בגובה 15 מטר, שבראש כל אחד מהם צומח עץ זית. בבסיס העמודים מדרגות המובילות אליהם ומתחתן מערכת מחשוב האחראית לדישון והשקיית העצים שבראש העמודים. סביב הפסל נטועים כ-200 עצי זית ב-17 שורות מעגליות. שלושה שבילים-צירים מובילים מן הפסל אל עבר הנוף המשקיף אל אזורים משמעותיים: ציר ההרודיון, ציר בית לחם וציר ים המלח. הפסל נוצר בידי האמן רן מורין, נכד למייסד קיבוץ רמת רחל, ויצירתו נחנכה בשנת 1992. מורין הגה יצירת אמנות שלא כלואה במוזאון, אלא פתוחה אל הטבע ומשתלבת בתוכו. העצים יונקים מן העבר, משום שעמודי הבטון חלולים, אבל מצביעים אל השמים, אל העתיד. מיקום הפסל, על קו הגבול שעבר כאן בין השנים 1967-1948, בין הקיבוץ הישראלי רמת רחל לשכונה הערבית צור-באהר ומעל לנוף המשתפל אל מדבר יהודה, מסמל את המפגש בין הקצוות – בין מוסלמים ליהודים, בין המזרע לישימון.

עצי הזית מסמלים את החקלאות המסורתית באזורינו. כאשר עלו מתיישבי רמת רחל לראשונה הם גידלו תלתן למספוא, עגבניות וכרמים. לאחר מלחמת העצמאות נוספו מגוון עצי פרי מהם נותרו מטעי דובדבנים. כשנשוב לקיבוץ נראה את החממות החדשות בהן נמצא דור העתיד של החקלאות: גידולים הידרופוניים- שיטת גידול על מצעים המנותקים מהאדמה, לרוב מצע של מים, בשיטות שמבטיחות יבול איכותי יותר ונקי מריסוס.

מדרום לגן עצי הזית נמצאים שרידי בונקרים ותעלות קשר של מוצב הפעמון הישראלי.  ניתן להגיע לשם בהליכה רגלית קצרה.

למוצב הפעמון הירדני ניתן להגיע בצעידה מזרחה או עם רכב- נוסעים לכיוון צור באחר ולפני הכניסה לכפר מצד ימין נכנסים למגרש גדול ולא סלול.  ממשיכים ישר ופונים שמאלה.

 

2. מוצב הפעמון הישראלי: מדרום לגן עצי הזית נמצאים שרידי בונקרים ותעלות קשר של מוצב ישראלי, שהיה על קו הגבול בין ישראל לירדן בתקופת העיר החצויה- בין מלחמת העצמאות למלחמת ששת הימים. בתקופה זו היה קיבוץ רחל כמין מובלעת ישראלית המוקפת משלושה כיוונים בגבול, ומוצב זה היה עמדה קדמית בשוליה הדרום-מזרחיים של אותה מובלעת: מצדו האחד – הצפוני – הוא צפה אל מוצב הפעמון הירדני המרוחק ממנו כ-200 מטרים בלבד, ומצדו השני הייתה תצפית אל עומק השטח הירדני: בית לחם מדרום, ממערב לה בית ג'אלה, וממזרח לה בית סחור, הכפר הסמוך צור באהר והדרך הראשית שחיברה את ירושלים המזרחית-ירדנית עם חלקה הדרומי של הגדה המערבית. דרך זו עברה בנתיב מפותל, עירוני וקשה לנסיעה, וחצתה את צור באהר בדרכה דרומה אל בית לחם. היא החליפה את הדרך הוותיקה והנוחה שחיברה את ירושלים עם שכנותיה מדרום היא רחוב חברון של ימינו, אך נותרה בצד המערבי-הישראלי של העיר ולא הייתה נגישה לירדנים. כיום בנויה שכונת חומת שמואל על הרכס הקרוב לנקודת התצפית מדרום. שכונה זו נוסדה בשנת 1997 וקרויה על שמו של שמואל מאיר, סגן ראש עיריית ירושלים שנהרג בתאונת דרכים והיה בין היוזמים המרכזים להקמתה של השכונה כאן, בגבולה הדרום- מזרחי של ירושלים.

 

לא רחוק מאיתנו, במבואותיה המערביים של שכונת צור באהר כ-800 מטרים מקיבוץ רמת רחל, במה שהיה פעם מוצב הפעמון הירדני הוקמה אנדרטה לזכר חיילי צה"ל שנפלו בקרב עם הלגיון הירדני במלחמת ששת הימים. המוצב כונה מוצב הפעמון על שום צורתו דמויות הפעמון על קו הרקיע. הוא היה מבוצר היקפית ונכבש בקרב פנים אל פנים במחיר הכבד של שישה הרוגים. ביוזמת כמה מלוחמי חטיבת ירושלים במלחמת ששת הימים ובראשם אל"ם יוסי לנגוצקי, מפקד הסיירת הירושלמית דאז ובשיתוף המועצה לשימור אתרים, עירית ירושלים וגופים נוספים שוחזר האתר והוקמה האנדרטה במתכונת הנוכחית.

כדי להמשיך לתחנה השלישית ואילך יש לחזור ולהיכנס דרך שער הכניסה התיירותית לקיבוץ ולהחנות את הרכב בסמוך למלון.

 בסמוך לכניסה למלון נבחין בפסל רחל אימנו

3. פסל האם העבריה/ רחל אמנו: מול הכניסה למלון רמת רחל ניצב פסל ארד, שנוצר בשנת 1954 בידי האמן דוד פּוֹלוּס, הפסל הישראלי הידוע שנדד בין ישובים והתגורר בכל מקום בו פיסל תמורת דמי קיום. פולוס היה חבר ב'גדוד העבודה על שם יוסף טרומפלדור' - ארגון שיתופי של חלוצים סוציאליסטים וציונים. ארגון זה ייסד את קיבוץ רמת רחל, בשנת 1926. חבריו קראו למקום על שם רחל אמנו, הקבורה בדרך אפרתה שבפאתי בית לחם, לא הרחק מכאן, כאילו ביקשו לומר: רחל מבכה על בניה ברמה, והנה עתה חזרו בניה לגבולם, ל'רמת רחל'. על כן על הפסל נרשם הפסוק "ושבו בנים לגבולם", שלקוח מנבואת הנחמה של ירמיהו. וכך כתוב בספר ירמיהו פרק לא: "כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ, מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ. כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה,  כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה', וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם".

הפסל שנזנח עם השנים, שוקם מחדש על ידי רן מורין כאשר עבד על יצירותיו האחרות בקיבוץ וראה את מצבו של הפסל. הפסל ניצב בקצה המדשאה ברחבת בית המלון שמפעיל הקיבוץ. הוא עשוי מברונזה ועומד על בסיס קוביה, בו נראית אישה המגוננת על ילדיה ובידה הימנית מעין אבוקה. לצד הפסל עמוד ועליו לוח מתכת עם סיפור הקרב.

לאחר כיבוש מוצב הפעמון אחד המקומות הראשונים ששוחרו היה קבר רחל. לרגל המאורע כתב שמוליק רוזן את ב השיר "שוב לא נלך"  המוכר יותר כ"ראי רחל ראי" ששר אריק לביא. השיר משקף את ימי מלחמת ששת הימים אך גם מתקשר לקיבוץ רמת רחל שמקימיו בנו אותו שלוש פעמים ב-1926, 1929, ו-1949.

השיר כתוב בגוף שני, שיר של הבנים הפונים לאמם, רחל:

רְאִי אֲבַק דְּרָכִים עוֹלֶה מֵעִיר שָלֵם

וְרֶכֶב הַבַּרְזֶל שוֹעֵט אֶל מוּל עִירֵךְ

וְעַם שָלֵם מַבִּיט, מַבִּיט בָּךְ כְּחוֹלֵם

כַּנְפֵי פְּלָדָה חָגוֹת מֵעַל קִבְרֵךְ.

 

רְאִי רָחֵל, רְאִי

רְאִי רִבּוֹן עוֹלָם

רְאִי רָחֵל, רְאִי

הֵם שָבוּ לִגְבוּלָם.

 

רְאִי רוּחוֹת אִיָּר נוֹשְׂאוֹת טוּרֵי פְּלָדָה

גַּם בִּנְיָמִין עִמָּנוּ פֹּה וְגַם יוֹסֵף,

כּוֹכָב בֵּית לֶחֶם מְנַצְנֵץ בִּרְעָדָה

גַּם הֶחָלוּץ עִמָּנוּ גַּם הַמְּאַסֵּף.

 

רְאִי רָחֵל, רְאִי…

 

מִנְעִי קוֹלֵךְ, רָחֵל, מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבְּכִי

כֻּלָנוּ פֹּה, רָחֵל, עִם הַתַּרְמִיל עַל שֶכֶם

שוּב לֹא נֵלֵךְ, רָחֵל, וְאַת שוּב לֹא תֵּלְכִי

שוּב לֹא נֵלֵךְ, רָחֵל, מִנִּי שַדְמוֹת בֵּית לֶחֶם.

 

מילות השיר משקפות את הנבואה מספר ירמיה והאגדה על רחל הנצבת בדרך ומחכה לעם ישראל השב מן הגלות. מסביב לנו לצד המלון נוכל לראות את הבתים המקוריים של הקיבוץ מלפני מלחמת העצמאות. לאחר קום המדינה הקיבוץ עבר למיקומו הנוכחי אשר הינו נמוך יותר ועל כן היה מוגן יותר בימים בהם הגבול עבר צמוד לקיבוץ.

לפני שנכנסים למלון מומלץ להמשיך מעט עם השביל, מעבר לפסל רחל, ולהסתכל על המלון. האם תוכלו לראות את שרידי הארובה הישנה עם סימני הקרבות?

4. מלון רמת רחל: בשנותיו המוקדמות של קיבוץ רמת רחל הוא ידע תלאות קשות, ובגופו הגן על ירושלים. בפרעות תרפ"ט, 1929 הוא ניטש, במלחמת השחרור ,1948, הוא עמד בקרבות מול צבאות מצרים וירדן, והצליח לשרוד למרות שנכבש בידי האויב שלוש פעמים וחרב כמעט לחלוטין. עד מלחמת ששת הימים היה הקיבוץ מעין מוצב קדמי במובלעת על קו הגבול. בבית הביטחון שנבנה לאחר ההרס בפרעות תרפ"ט נכלל גם חדר האוכל של הקיבוץ, וכיום בנוי המלון על שטחו.

ברצפת המסדרון המחבר בין אולם קבלת האורחים לחדר האוכל של המלון, קבועה מרצפת זכוכית. הזכוכית מאפשרת הצצה אל חדר תת קרקעי ששימש סליק להחבאת נשק בתקופת המנדט הבריטי.

הסליק נשאר חבוי במהלך שנות ה-40, לא נתגלה על ידי הבריטים בשבת השחורה ולא על ידי האויב ולמעשה נשכח לאחר המלחמה וסודו ידוע רק למתי מעט. מספרים שכאשר התגלה הסליק במהלך העבודות על המלון 'ננזף' חבר הקיבוץ משה כץ שהיה מפקד הקיבוץ במלחמת העצמאות, על כך ששמר את הסוד כל השנים בלי לגלות את מיקום הסליק. בתגובה הוא אמר שעם נזיפה הוא לא נשאר ואיים בעזיבת הקיבוץ.  האסיפה התכנסה מחדש והחליטה שאין עילה לנזיפה.

משה כץ שהיה מייסדי הקיבוץ ומפקדו במלחמת העצמאות היה גם בין אותם מעטים שחזרו להתיישב בו לאחר שנהרס במלחמה וזכה לראות אותו חוזר לפרוח לאחר השנים הקשות בימי ראשית המדינה.

כאשר תלכו מהסליק חזרה לכיוון הכניסה למלון תוכלו לראות על הקיר מצד ימין מעין סיכום דברי ימי הקיבוץ כפי שכתב משה כץ.

לאחר היציאה מהמלון נפנה שמאלה ונצעד על המדרכה. נעבור את אזור בריכת השחיה של המלון ונראה מימין מגרש חנייה ובו הכניסה לגן הארכיאולוגי. לצידו מאגר המים החדש של הקיבוץ.

בכניסה לגן הארכיאולוגי נראה שלט הסבר ותצלום אוויר המשמש כמפה ובו האתרים המרכזים ממוספרים. לכל אורך השיטוט בגן הארכיאולוגי ניתן להיעזר במפת האתר ובשלטי ההכוונה המפוזרים במקום והמכוונים לתחנות הסיור שלנו ואנו נדרשים להישאר על השבילים המסומנים.

לפני שנכנס נתבונן רגע בברכת המים שמשמאלנו:

5. בריכת המים החדשה: השרידים הארכאולוגיים ברמת רחל, הנחקרים מאז שנת 1931, עוררו עניין רב ועומדים במרכז דיונים מדעיים עד ימינו. אחד מהם התנהל ברמת רחל בחול המועד סוכות תשי"ז , 1956. חברי החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה התכנסו באתר העתיקות לכנס ארכאולוגי בכדי להתעדכן בחפירות האחרונות ולדון בתוצאותיהן. באותה תקופה היה אזור זה סמוך מאוד לקו הגבול עם ירדן. הגבעה הקרחת שמדרום לאתר הייתה בשטח ירדן, וחיילים ירדנים שהו במוצב שבה. אחד מהם זיהה את המתקהלים על גג בריכת המים ופתח לעברם באש. מן הירי נהרגו במקום ארבעה מבאי הכנס, האדריכל יעקב פינקרפלד, גב' חיה רם פוגלסון, ד"ר רודולף רודברג ומר ברוך שוחטמן.

על שמם נקראת הגבעה ממול, עליה עמד המוצב הירדני, 'גבעת הארבעה'. למעשה מניין ההרוגים עומד על 5 משום שאחד מהפצועים  מר יוסף הירש נהרג מפצעיו לאחר שנים ספורות אך השם גבעת הארבעה נשאר במקומו.

כך מתאר שמעיה שלוסברג, אז ילד בן 9 שהזדמן לכנס ולאירוע הירי יחד עם אביו, נהג בחברת ''המקשר'':

"כשאבא שלי בתור נהג בחברת "המקשר", הייתה לו נסיעה מיוחדת לרמת רחל ונסענו איתו, כל הארכיאולוגיים כבר היו שם, לפתע- נפתחה אש!! נשמעו קולות ירי.

אני לא זוכר כמה אנשים היו שם, אבל היו שם מאות אנשים. אולי 200 או 300 איש. כשנפתחה האש, אנשים השתטחו וכמובן היו נפגעים וצעקות ...  אנשים נפלו לתוך השוחות. יחד עם אבא ואיתי הייתה גם הדודה, אחות של אימי, מלכה מבנימינה, היא הייתה איתי והיא צעקה "שמעיה, שמעיה". אני זוכר שזו הייתה אישה גדולת ממדים והיא נפלה עליי. הייתה לה דאגה נוראית אליי. בסוף היא מצאה אותי. התחלנו לפנות את הפצועים. קוראים למקום הזה: "גבעת הארבעה" כי היו ארבעה הרוגים  ושמונה עשרה פצועים.

תוך כדי ההתרחשות, אני ילד בן 9 , אני עוזר להעלות פצועים. צריך לזכור שהאוטובוסים שהיו אז, הם הרבה יותר קטנים מהאוטובוסים של היום. הצלחנו לעזור לחלק מהאנשים, לא היו אמבולנסים שם. לא היה איזה מד"א, בכל אירוע כמו היום. פינינו את הפצועים עם מה שהיה, עם הרכבים שהיו.

אני זוכר שהשכבנו מישהו על הספסל, אני עמדתי ותפסתי  אותו כדי שהוא לא יתגלגל מהספסל. כשהגענו לבית חולים אני זוכר שאבא שלי צעק "יש פצועים, מהר מהר מהר!!!".  "פרופסור שוחט פצוע תפנו אותו!"

לא היו גם טלפונים שיודיעו על כמות כזו גדולה של פצועים... אחרי הפיגוע הזה הייתה לי טראומה קשה, פחדתי להתקרב לגבול. חברים של אחי גדעון אמרו "לאיפה שאתה לא הולך, יש גבול"...אבל אז למדתי תובנה חשובה עם השנים: מה שלא יהיה אדם צריך להתגבר על הפחדים שלו".

סיפור זה מסמל יותר מכל את הקשיים שבקיום קיבוץ על קו הגבול העויין ואת בידודו הרב לצד האחיזה והקשר של אוהבי ארץ ישראל למקום למרות הכל.

תוך שנצעד על השביל המוביל לגן הארכיאולוגי נראה מימין אזור נמוך ובו הרחק שרידי תעלות קשר מבוטנות. נדלג על הפניה הראשונה שמאלה.  נמשיך ישר ונראה מימין לנו רחוב ושרידי רצפה של כנסיה ביזנטית ובה פסיפס ומימין לה שרידי רחוב ביזנטי שעמד בסמוך אליה. במפת האתר מסומן כמספר 7.

6. הכנסייה הביזנטית: בחפירות הארכאולוגיות בלב אתר העתיקות בשנת 1954 התגלו שרידי כנסייה ביזנטית בתבנית בסיליקה ( ( basilica עם חדר מבוא ממערב לאולם Narthex) ), וחדרים נוספים משני צדי החלל המרכזי. משני צדי המבנה בולטים שרידי אומנות, שתמכו את תקרתו. פרופ' יוחנן אהרוני, שניהל את החפירות באותה עת, הציע לזהות את המבנה עם כנסיית הקתיסמה הביזנטית. לפי המסורת הנוצרית, כנסייה זו ציינה את מקום מנוחתה של מרים, אם ישו, על כסא במהלך מסעה מנצרת לבית לחם, בטרם ילדה את בנה והיתה ידועה מכתבי צליינים בני התקופה. אלא שכנסייה זו חרבה, אבדה ונשכחה. בשנת 1992 נחשפו כנראה שרידיה האמיתיים של כנסיית הקתיסמה סמוך לדרך חברון, מדרום לרמת רחל בעקבות עבודת הרחבת הכביש.

נמשיך עם השביל ונבחין בעמודים גבוהים פרי יצירתו של רן מורין המסמלות את גבולותיה וגובהה של המצודה המלכותית היהודאית. למטה נבחין באבני גוויל לא מסותתות- שרידי חומת המצודה. נפנה שמאלה לתוך הרחבה המסומנת במפת האתר כמספר 1.

7. המצודות המלכותיות מתקופת מלכי יהודה:

בחפירות הארכאולוגיות בראש גבעת אתר העתיקות נחשף מבנה מאסיבי וגדול, המבוצר בחומת סוגרים. זהו מערך הגנתי המורכב משתי חומות, חיצונית ופנימית שבתוך החלל הריק שביניהן הוצבו קירות חוצצים, במטרה ליצור חדרים. המבנה מתוארך למאות ה-7-8 לפסה"נ, תקופת הבית הראשון. במרכז המתחם הייתה חצר פתוחה גדולה, וסביבה חדרים ואולמות. במקום נמצאו 5 כותרות עמודים בסגנון פרוטו-איאולית, עיצוב מוכר באתרים שונים בארץ מהתקופה הישראלית המאפיין מבני ציבור וארמונות מלכים. איכות הבנייה, כמו גם כותרות העמודים המרשימות, מלמדים על אופייה השלטוני של המצודה. בין השרידים נמצאו חרסים רבים, וביניהם טביעות חותם וחרותות חרס הנושאות שמות פרטיים טיפוסיים לתקופת המקרא, כגון: אחיהו, חסדיהו. נוסף על כך, התגלו טביעות חותם עם הכיתוב 'למלך' על ידיות קנקני אגירה גדולים, ובהן מעין סדרות של שמות ערים ביהודה ששימשו כנראה מרכזים מנהליים לאגירת מזון .החוקרים סבורים שממצא זה, שכמותו נמצאו ברבים מתִּלֵי יהודה, טיפוסי לזמנו של חזקיהו מלך יהודה, והוא תואם את זמן המרד שניהל נגד האימפריה האשורית בשנת 701 לפסה"נ.

בהמשך, בשלהי ימי הבית הראשון הוקמה באתר זה מצודה ממלכתית חדשה ומפוארת, מוקפת חומה מאסיבית בעובי כ-3 מטרים. ההצעה המקובלת היא שזהו ארמון הקיץ של יהויקים, ממלכי יהודה האחרונים שבתקופתו מתנבא הנביא ירמיהו גם על בניית בתים וארמונות, ייתכן שגם הארמון שלפנינו, בלא צדק:

"הוֹי בֹּנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא צֶדֶק וַעֲלִיּוֹתָיו בְּלֹא מִשְׁפָּט בְּרֵעֵהוּ יַעֲבֹד חִנָּם וּפֹעֲלוֹ לֹא יִתֶּן לוֹ". (ירמיהו כב, יג)

סופו של המלך היה מר. הוא יצא למרד כושל בנבוכדנאצר מלך בבל, שבסופו הובל אסור בנחושתיים לבבל ושם מת:

"עָלָיו עָלָה נבוכדראצר מֶלֶךְ בָּבֶל וַיַּאַסְרֵהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם לְהֹלִיכוֹ בָּבֶלָה. וּמִכְּלֵי בֵּית ה' הֵבִיא נבוכדראצר לְבָבֶל וַיִּתְּנֵם בְּהֵיכָלוֹ בְּבָבֶל: וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹיָקִים וְתֹעֲבֹתָיו אֲשֶׁר-עָשָׂה וְהַנִּמְצָא עָלָיו הִנָּם כְּתוּבִים עַל-סֵפֶר מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וַיִּמְלֹךְ יְהוֹיָכִין בְּנוֹ תַּחְתָּיו. (דה"ב לו, ו-ח).

 

החוקרים נחלקו בשאלת זיהויו של האתר והציעו כל מיני שמות ישובים המוכרים לנו ממקורות התקופה. פרופ' יוחנן אהרוני הציע לזהותו את המקום עם בית הכרם, יישוב שנזכר בשלהי תקופת הבית הראשון ובראשית תקופת הבית השני וממנו הדליקו משואות, והצעתו נחשבת למקובלת ביותר:

"הָעִזוּ בְּנֵי בִניָמִן מִקֶּרֶב יְרוּשָׁלַ‍ִם וּבִתְקוֹעַ תִּקְעוּ שׁוֹפָר וְעַל בֵּית הַכֶּרֶם שְׂאוּ מַשְׂאֵת כִּי רָעָה נִשְׁקְפָה מִצָּפוֹן וְשֶׁבֶר גָּדוֹל." (ירמיהו ו', א')

המחקר הארכאולוגי באתר היה מאוד חשוב למייסדי רמת רחל שראו ערך בגילוי של יישוב ישראלי קדום בתחום קיבוצם. סמליות זו השפיעה גם על מדינת ישראל שקבעה את סמלי המטבעות המודרנים שלה על בסיס סמלי מטבעות ממלכת החשמונאים מימי בית שני ויצרה בכך זיקה והמשכיות בין הממלכה הקדומה למדינה הנוכחית.  מטבע אחד מייצג את תקופת בית ראשון ומונצח בו סמל המופיע כיום במרכז האתר. האם תוכלו למצוא אותו בארנקכם?

זהו מטבע 5 שקלים חדשים, שעל גבו תוכלו לראות את דוגמת הכותרת הפרוטו-איאולית המרשימה, כפי שנמצאה כאן, בארמונות מלכותיים ובמבני ציבור נוספים.

אנו חוצים את הרחבה לכיוון דרום. נעלה במדרגות הנמצאות מימין למאגר המים של הקיבוץ ונתקדם לאזור המסומן במפת האתר כמספר 2. מדרום לנו נראה את שרידי ברכות המים ששימשו את המצודה הפרסית והבוסתן. ניתן לראות שלט ועליו שחזור צבעוני של המבנה. המצודה הפרסית: בשנת 539 לפסה"נ סילקו הפרסים בהנהגתו של המלך כורש את הבבלים ותפסו את מקומם. כמו כל רחבי האמפריה, גם ארץ ישראל עברה לשליטתם, וכורש פרסם הצהרה בזכות היהודים שהוגלו מיהודה ומירושלים בידי הבבלים בשנת 586 לפסה"נ, לשוב לארצם ולבנות מחדש את בית המקדש. פרופ' עודד ליפשיץ, שחפר באתר רמת רחל בשנים 2009-2005 סבור כי הנציב הפרסי ביהודה, אולי נחמיה הממונה מטעם כורש, תפס את הארמון שהיה בשימוש הנציב הבבלי, והתיישב בו. בין הממצאים מתקופה זו נתגלו טביעות חותם רבות של 'פחוות יהוד' – מחוז יהודה הפרסי. ממערב לארמון נחשף שטח מפולס מרופד באדמה פורייה ומערכת בריכות וצינורות שעוצבו לנוי. החוקרים מצאו שרידי אבקת פרחים-פולן, שדבקו לטיח הבריכות, וגילו כי בפרדס שטופח כאן בתקופה הפרסית צמחו עצי אגוז מלך, ארז ואתרוג. זוהי העדות הבוטנית הקדומה ביותר לקיומו של האתרוג בארץ ישראל. אגב, המילים אתרוג ופרדס חדרו לשפה העברית מן השפה הפרסית.

המצודה הפרסית שימשה גם הנציב ההלינסטי שישב בירושלים לאחר כיבושה על ידי היוונים בשנת 332 לפסה"נ. כפי הנראה, היא חרבה סופית במאה ה-2 לפסה"נ, אולי בימי מרד החשמונאים.

לפני מספר שנים הוחלט לנטוע עץ אתרוג בבוסתן שמתחת למצפה יאיר הסמוך וכך, באופן סמלי האתרוג חזר לצמוח ברמת רחל ושוב אנו עדים לכך שסיפורו העכשווי של הקיבוץ נטוע לא רק בימי הקוממיות, אלא יונק משורשי העבר הקדמונים של דברי ימי עמנו.

 

נמשיך במדרגות היורדות אל השביל ושם נפנה ימינה. כשאנו פונים ימינה נתסכל רגע שמאלה לעבר הגבעה הגבוהה שמדרום לנו המכונה גבעת הארבעה, משם ירו לכיוון מאגר המים באירוע שהזכרנו קודם לכן. בין הגבעה לכביש הראשי נבחין במנזר עתיק.

8. תצפית למנזר מר אליאס: למרגלות 'גבעת הארבעה', מצדה המערבי, שוכן מנזר מר אליאס – מנזר יווני-אורתודוכסי, שיסודותיו מן התקופה הביזנטית. מסורת נוצרית זיהתה את האתר עם מקום חנייתו של אליהו הנביא, הוא אליאס, בברחו מפני איזבל כמתואר בספר מלכים א יט, ד. לא הרחק מצפון לו נמצאו בחפירות ארכאולוגיות בשנת 1992 שרידיה של הכנסייה הביזנטית קתיסמה. כנסייה זו שימרה את מסורת מקום מושב מנוחתה של מרים, אמו של ישו, בעת שתקפו אותה צירי לידה כשהייתה בדרכה לבית לחם כמסופר בברית החדשה. שמה של הכנסייה השתמר בבאר סמוכה שנקראה 'ביר קדיסמו'. מסורת יהודית קדומה כינתה את הבאר 'באר בנימין', לזכר לידתו של בנימין ומותה של רחל אמו שאירעו בדרך לבית לחם (בראשית לה, יט). המכנה המשותף לכל המסורות הללו הוא הסמיכות לדרך הראשית 'דרך האבות'. בימי קדם חצתה הדרך את שדרת ההר המרכזית של ארץ ישראל וחיברה בין הערים: באר שבע, חברון, בית אל, שכם וג'נין. הדרך עברה בסמיכות לירושלים הקדומה. בתוואי הדרך הקדומה הזו עובר בימינו רחוב חברון.

הגבעה עליה אנו עומדים נקראה בעבר גם גבעת אליהו כנראה משום שצפתה על המנזר. לאורך השנים היו מספר רעיונות להקמת שכונה בין הקיבוץ לשכונת תלפיות, ובמלחמת העצמאות על הגבעה שכן  משלט שאותו נראה בתחנה הבאה.

אליהו הנביא מקושר במסורת היהודית עם ליל הסדר. ברמת רחל כמו בקיבוצים אחרים היה אחד החגים החשובים בשנה. חברי רמת רחל קיימו סדר משותף גם כשפרצו הקרבות בקיבוץ יומיים לפני ליל הסדר ב1948. גם בשנת 1949 כשהקיבוץ עמד חרב והחברים התגוררו בירושלים הם עלו לקיים את הסדר דווקא בחדר האוכל וגם בשנות ה70 כשפרצה שרפה בערב החג ערכו חברי הקיבוץ את השולחנות ברחבה בחוץ וניהלו סדר כהילכתו. הפעם הראשונה ב-100 השנים האחרונות שבה לא ערכו חברי רמת רחל ליל סדר משותף הייתה עם פרוץ מגיפת הקורונה.

בכל שנה נהגו חברי הקיבוץ לשלב באגדה מעין קטע אקטואלי המשקף את מצב הקיבוץ מאז עלייתו לקרקע. הנה קטע קצר מתוך הסדר השני שנערך ברמת רחל לאחר המלחמה.

"בליל הסדר תש"י, בחדר האוכל הגדול ברמת רחל, נעביר לעיני רוחנו את אשר עבר עלינו במשך השנה שחלפה. עזובה ושוממה הייתה הרמה אשתקד; פצועה ודוויה שרופה והרוסה, שכולה מבניה. עוד היו מכוונים נגדה לועי התותחים והרובים מעבר לגדרותיה; בליל סדר זה נשאב עוז ממקורות אמונתנו בעבר, מהישגי מאמצינו בהווה, מחזון תקוותנו לעתיד מזהיר, עת רמת רחל כולה תעמוד על תלה בנויה, ובניה וילדיה כולם ישובו אליה ברינה".

אחרי שצפינו במנזר ודיברנו על אליהו ופסח נמשיך על השביל וניכנס בכניסה השנייה לגן הארכאולוגי שם נראה חורשה ובה  תעלות קשר חפורות ללא בטון הצופות על מערב ירושלים. זוהי גבעת אליהו.

9.תעלות הקשר:

כפי שציינו נקראה הגבעה לפני קום המדינה נקראה גבעת אליהו, יתכן שעל שם המנזר שנמצא מולנו ונעשו מספר תכנונים שם להקמת שכונה אשר תחבר את תלפיות ורמת רחל.  ישבה שם מחלקה של גבעתי.  במלחמת השחרור, בשבת לפני שהאויב פרץ את עמדות ההגנה של הקיבוץ נותק הקשר עם הכח שנמצא על הגבעה וחבר הקיבוץ חיים צירלין התנדב לצאת מעמדות הקיבוץ ולראות מה מצב הכוח. בסערת הקרב נהרג חיים באופן טרגי כנראה מאש כוחותינו. מגבעה זו יצאה מתקפת נגד שמנעה מהאויב לשוב ולכבוש את רמת רחל.

בתקופת העיר החצויה , בין השנים 1948-1967, היה קיבוץ רחל כמובלעת ישראלית המוקפת משלושה כיוונים בגבול - מדרום, מצפון וממזרח. רק מצד מערב היה הקיבוץ מחובר לישראל, ולמיקומו מדרום-מזרח לירושלים הייתה חשיבות אסטרטגית רבה. ממרומי הגבעה הנישאה שגובהה 777 מטרים מעל פני הים, נצפו אזורים נרחבים ממרכז ירושלים ושכונותיה הדרומיות והמערביות, ושטחים בשליטה ירדנית . שרידי התעלות שלפנינו הם עדות לתקופה זו, בה פעלו חיילי צה"ל להגנת העיר מתוך מוצב שהיה כאן, כשתעלות הקשר משמשות מסתור החיילים העוברים בין אגפיו.

 

נמשיך ישר עם השביל ונפנה ימינה חזרה לכיוון הגן הארכאולוגי.  משמאלנו נראה את תעלות הקשר ומיד אחריהן נבחין באתר הנצחה- מרפסת מדורגת המשקיפה אל העיר.

10. מצפה יאיר

זהו מצפה יאיר היפה, הרומנטי והעצוב גם יחד. הוא הוקם כאתר הנצחה לזכר החייל יאיר אנגל, בן קיבוץ רמת רחל, שנהרג בשנת 1996 בתאונת אימונים צבאית. האתר עוצב בידי האמן הסביבתי רן מורין, בעצמו נכד למייסד רמת רחל, והוא בנוי בצורה מעגלית מאבנים שבמרכזן עץ אלון. בתצפית מן האתר אפשר לראות את בית לחם בדרום, את כיפת הסלע בהר הבית בצפון ואת מרחבי העיר ירושלים, כגון שכונות לב העיר, קריית הלאום ובה הכנסת ומשרדי הממשלה, אזור התעשייה תלפיות, שכונת קטמון, שכונת בית וגן ועוד.

לפני שנעלה למצפה יאיר נבחין בצד שמאל באבן קטנה ועגולה המסמלת את אהבתו של יאיר לכדורסל. יאיר שהיה חבר נבחרת הפועל ירושלים בחר לוותר על מעמד של ספורטאי בצה"ל ולהתגייס לשייטת 13 בעקבות רשמיו מהמסע הכיתתי לפולין בכיתה י"א שבמהלכו אף כתב שיר . השיר שנכתב ב-1994, נמצא לאחר נפילתו, הולחן על ידי משה יוסף ובוצע על ידי דוד דאור לראשונה ביום השואה במצעד החיים בשנת 2016.

השיר 'שישה מליון אחים'  https://www.youtube.com/watch?v=NsQm1eft3yc&ab_channel=EyalVids מסתיים במילים:

"ולמרות הכל צריך להמשיך ולחיות ולהיות חזקים כי מלמעלה עלינו מסתכלים בוכים או צוחקים ובנו כל-כך בטוחים ששת מליון האחים" (מילים יאיר אנגל)

השיר והסיפור שעוררו התרגשות גדולה, הביאו את המשפחה שהקימה מספר מפעלים לזכרו, ליזום בין היתר את המפעל החינוכי 'שישה מליון אחים- דור שלישי' שמטרתו לעודד צעירים מכל רחבי העולם המשתתפים במסע במחנות ההשמדה בפולין, לכתוב שירים המבטאים את רגשותיהם וחוויותיהם.

לאחר שתעלו על המצפה מומלץ להתבונן למטה. תוכלו לראות שהאבנים מספרות את סיפור הקיבוץ והמצפה משקיף על דרך האבות העתיקה בין ירושלים לחברון.

 

ממצפה יאיר, נצעד דרומה חזרה על השביל.  נחלוף על פני המדרגות בהן ירדנו קודם לכן, ונמשיך ישר עד שנראה את הקולמבריום הדרומי. מסומן כמספר 4 במפת האתר.

11. הקולמבריום:

בחפירות הארכאולוגיות ברמת רחל התגלו שרידי יישוב יהודי שקם על חורבות המצודה הקדומה, והתקיים מהתקופה ההלניסטית המאוחרת, ועד חורבן הבית השני בשנת 70 לספה"נ. ברחבי האתר נמצאו לפחות 13 מקוואות טהרה, ששימשו מן הסתם לטהרת תושבי המקום ועולי הרגל הבאים לירושלים מדרום. מדובר במתקני מים חצובים ומדורגים שקירותיהם מטוייחים לטובת אגירת מים. טבילה במקווה הקנתה טהרה ממצבי טומאה שונים והיתה פופולרית מאוד בתקופת בית המקדש השני, כשנהגו הלכות טומאה וטהרה והיו טובלים במקוואות גברים, נשים, כלים ובגדים כדי להיטהר מטומאות שונות.

כמו כן התגלו שתי מערות קולומבריום חצובות ובהן גומחות חצובות זו לצד זו ששימשו לגידול יונים. היונה הייתה אחד מבעלי החיים שהוקרבו בבית המקדש ('קרבן עוף'), ויש להניח שהיונים שגודלו כאן שימשו את עולי הרגל. באחת המערות הללו, בדרום האתר, מצאו החופרים 15 מטבעות שקל כסף צורי בתוך סיר בישול קטן. מטבעות כאלה שימשו את באי המקדש לקיום מצוות מחצית השקל, תשלום שנתי שנהג בזמן בית המקדש וניתן לצורכי ציבור ומפקד.

סיורנו אשר התחיל בעצי זית, מסתיים ביונים ומזכיר את סיפור המבול אשר הגיע אל סיומו עם יונה המביאה ענף זית אל תיבת נח עם בשורה לתיקון העולם ולשלום.

ו"ַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב, וְהִנֵּה עֲלֵה-זַיִת טָרָף בְּפִיהָ; וַיֵּדַע נֹחַ, כִּי-קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ" (בראשית ח, יא)